הישרדות מול ריפוי: עם ישראל, בוא לחיות ולא למות.
- בין בריאות למחלה
המחלה נחשבת מאז ומעולם כמשהו רע שיש להכריתו, הפרעה במצב הבריאות שסיבתה לא תמיד ברורה אבל שיש למגרה כי היא מסכנת את האורגניזם. חייבים להילחם במחלה…
כרופא והומאופאת העוסק ברפואה משולבת, אני מציע גישה הפוכה, על פיה מחלה זה דבר בריא, יחסית. זהו מצב של הישרדות, שמציל חיים כרגע. בעוד שריפוי זה דבר אחר לגמרי.
על פי גישה זו מחלה נובעת ממצב בו חוויה שחווה אדם ברגע מסוים נהייתה קשה לו מדי לעיכול, היינו, להופכה לזיכרון פשוט, והיא נשארת אז 'תקועה' בנפש ומאיימת להזיק לה מאד. כדי לשמור על הנפש – שנאמר, "ונשמרתם לנפשותיכם מאד" (דברים ד, טו), מופעל 'הסדר המחלה': בתמורה להדחקת החוויה עד שהיא צרורה לה בשקט בעמקי הנפש – משלם האדם בהוצאת חלק מהלחץ בצורת מחלה פיזית או התנהגות חיצונית. נוצר כך מצב של איזון על תנאי, סוג של בינתיים, מצב שלהישרדות, אשר מאפשר 'שקט תעשייתי', עד אשר יתעשת האדם מספיק כדי לחזור אל המקום המודחק, הממתין לו ולעשות שם שלום; פיוס; התמרה של החוויה, תיקון…
מחלה היא, על כן, דבר בריא יחסית, כי היא מאפשרת לשרוד בינתיים, עד יעבור זעם. נח בדמותו מסמל את ההישרדות: הן בכל מצב ידע לעשות לעצמו נח… יש מבול? הוא בונה תיבה! וכך עובר את החיים בתיבות הישרדות.
אבל ריפוי זה דבר אחר, הפוך בכיוונו: בהנחה שהמחלה היא ככלל פסיכוסומאטית ביסודה, הרי רק חיזוק כח הריפוי של הנפש יביא מרפא. מרפא – מלשון הרפיה. להתחזק פנימה עד שנוכל להרפות ממערכות ההגנה שנועדו להגן מפני כאב החוויה העצורה בנו. אותה הגנה שזרקה את הכאב החוצה לגוף כמחלה תעשה כעת מיותרת והמחלה תיעלם כי אין בה עוד צורך . או אז נחזור למקומנו הטוב של זרימה הרמונית בין כל חלקי האורגניזם ובינו לסביבה, היא הגדרת הבריאות.
כך בתינוק הסובל מדלקות אוזניים חוזרות האנטיביוטיקה עוזרת לו לשרוד אבל לא מרפאה אותו, בדיוק כמו שריטאלין יציל ילד עם הפרעת קשב וריכוז בבית הספר ויעזור לו לשרוד, אבל לא יוכל להביא לריפוי של ממש.
ברצוני להדגיש את הלגיטימיות העמוקה של שתי דרכי הריפוי: ההישרדות היא תגובה הכרחית שהאורגניזם מבטא דרך המחלה נוכח משהו מבפנים המאיים על שלמותו, על עצם קיומו ובכך מאפשר לעצמו לשרוד בינתיים. ריפוי מתנהל בכיוון ההפוך, דרך התחזקות מבפנים המאפשרת לעכל את החוויה שגרמה למחלה ולהחזיר את מצב השלום הפנימי של האדם. וכשפוחת הלחץ נעלם גם הצורך במחלה והאורגניזם כולו מרפה-מרפא, וחוזר לקו הבריאות .
- הישרדות וריפוי בתנ"ך: הנה, זה ככה עוד מקדמת דנא…
יעקב ועשיו, גיבורי התרבות שלנו, מייצגים את שני הצדדים האלו, הישרדות וריפוי, שהם בעצם שני שלבים בתהליך האנושי אלוהי הבלתי ניגמר לעולם: עשיו איש העשייה, המתרוצץ מתרוצץ עד שמביא צייד בפיו, שורד כל מכשול והולך הלאה. אין לו זמן לשטויות, הוא איש המעשה, גיבור צייד, לוחם מגב שכזה.
יעקב הוא היפוכו הגמור, ניגודו המשלים.. כמו על פי אותו חוק אלוהי הטוען שבחלד יש שאיפה מתמדת להרמוניה בין ניגודים משלימים, כך גם כאן יעקב לעשיו תאומו. יעקב הוא איש תם יושב אוהלים , בעצם סוג של נעאבך, לוזר, סמולן שכזה שלא יודע לעשות דבר חוץ מלקטר, ונחבא מאחורי סינרה של אימו רבקה. אין פלא שיצחק (שמיר, אבל גם רבין בתחילת דרכו), איש הדין, מעדיף את עשיו החייל על פני אחיו, בתנאי שיביא לו צייד ניצחון מדי פעם, כמובן. ואילו רבקה אוהבת את יעקב כך סתם בלי סיבה… רבקה היא מייצגת החמלה. מתוך 4 אימהות היא היא החומלת הגדולה. בלי כל תמורה אוהבת היא את יעקב בנה. כפי שהוא תאוהבהו, חונכת לו על פי דרכו.
עשיו, אמרנו אם כן, הוא מייצג ההישרדות. הוא שורד כמעט כל דבר, כולל את מעשה הרמיה של יעקב שגוזל ממנו בסוף הן את הבכורה והן את הברכה. אבל דווקא יעקב, הרמאי הזה שמאחורי סינרה של אמא, דווקא הוא איש הריפוי האמיתי, מסתבר. מן הכלום מן האין הוא מופיע, כולו הרפיה , כבר יודע להתמודד עם כלום, עם מחסור, עם אין – דװקא ממנו יצא עם ישראל כולו בעתיד.
בין הישרדות לריפוי נע אדם, על הציר הגשמי רוחני.אנה ואנה יזוע, בתקווה למצוא את האמצע, את המצב הדינמי של הרמוניה שלמה בין הניגודים כולם… את השלום.
- עם ישראל בין הישרדות לריפוי. הגיע הזמן להירפא!!!!
בין הישרדות לריפוי נע גם עם ישראל כולו, שתמיד היה נע ונד בין שניהם. בגולה זו הייתה הישרדות טהורה. ומעולה. כל הכבוד. כאן בארץ ציון כבר חשבנו על ריפוי, (הרצל וחברים). כך חשבו אנשי תנועות הנוער הסוציאליסטיות, הקיבוצים, אדם חדש נוליד, כי עוד אאמין גם באדם גם ברוחו רוח עז… רוח העם הצעיר הזה היתה כאן, נחושה וטובה, מלאת תקווה. כן, היה אז כייף. הייתה אז רוח אחרת.
אבל כל זה אבד בשנים האחרונות. אולי כי האתגרים, החוויות שהיו לנו היו קשים מדי לעיכול. לכן הוצאנו מחלות, מחלות של עם ששולט בעם אחר… הנה לנו חוויה קשה מדי לעיכול של עם שלם אשר מתמשכת שנים על שנים.
והרי ההתחלה היתה כמו נס, סוף סוף ריפוי של עם נודד ומפוזר בגולת ההישרדות, שאחרי 2000 שנה גילה מחדש את ארצו. איזה נס קרה לנו. אלא שהמבחן הגדול לא איחר לבוא: האם אנשי שלום נהיה אשר מרפאים את מדוויי הגולה בלידה מחדש, או אם נשקע בחלום משיחי של הגשמת אידיאל אוטופי בלי קשר למציאות שמסביבנו ובלי קשר למציאות, לאמת שבתוכנו? השני ניצח, לצערנו. מעורב בציניות של שורדנים למיניהם שהשתלטו לנו על כל חלקה טובה הלך ופחת הדור, הלך וירד אחוז המתרפאים באמת וגדל אחוז השורדנים הסרטניים עד שפשה בנו כולנו. זה אנחנו, כמובן, שהרשינו לכל זה לקרות… כך ניצח איש הפחד, השרדן המקצועי (הם פוחדים!) את האחרים ובחרנו בו שוב ושוב לשלוט עלינו. מאז מלחמת ששת הימים נהייתה על כן הידרדרותנו בלתי נמנעת . איכה דלונו. כמה חלינו. איש ההישרדות שולט בנו כי אנחנו מרשים לו . נהיינו רובנו שורדים ותו לא. זה חיים זה? זה יותר סוג של מוות מזדחל של אומה שלמה .אויה כי התרחקנו מיהדותנו…
כן, זה בעצם מצב של התרחקות ובגידה בתרבותנו שלנו, ביהדות: לא אהבת לרעך כמוך, וכן את השנוא עלייך אנחנו עושים לאח-רים, אח-יינו לארץ. כמה חבל . איכה דלונו. איכה חלינו. איכה איכה ואיכה – קינה גדולה עליינו תתקונן.
- אבל הנה כעת בחירות, חברים!
אני לא מבין את אלו שמקטרים על יוקר הבחירות וחוסר תוחלתן. בינו בוערים בעם וכסילים מתי תשכילו: זוהי אולי ההזדמנות האחרונה שלנו להירפא! חושה עם, הכן כלייך. החלף ממשלותייך. בוא אל הריפוי הטוב המחכה לנו פה בסבלנות כה רבה.
כן לעשות שלום עם שכנינו. כן לאהוב לרענו כמונו ולא לשנוא כל כך את האחר, לא בתוכנו ולא מחוצה לנו בתוך העם ולא את בני העם השכן. הבה נבחר בחיים ולא במוות!
ראו כי הוזהרנו.
מחלה זה דבר בריא 