הקדמה
אפשר להביט על עניין הטעם וריח (טור) מזוויות שונות, כל אחד מזוויתו האישית, והרי על טעם וריח אין להתווכח…
אני מבקש לדבר ממקום של בריאות מחלה וריפוי. כרופא של רפואה משולבת, אני רואה בריאות כמצב של הרמוניה שלמה בין מרכיבי האורגניזם, גוף ונפש. הפרה בבריאות חלה כאשר חווה אדם חוויה שהיא קשה מדי לעיכול, שאין לו מספיק אנרגיה לתהליך ההטמרה שלה, שאם ינסה לעכלה ימות או ישקע בדיכאון קשה. הוא נכנס אז להסדר מחלה: רשאי לא להתמודד עם החוויה כרגע, אבל חייב לשלם בליקוי גשמי. זהו מצב בו הנפש מוגנת מהתמודדות מיידית עם החוויה, אבל חלק מהלחץ חייב לצאת אל העולם הגשמי ככאב גופני או התנהגות חיצונית חריגה, מוגזמת. זהו מצב המחלה. לא עוד מ ה ל ך אלא מ ח ל ך… כולו מצב של הישרדות והוא בעצם המצב הטוב ביותר שיוכל היה אותו אורגניזם ליצור באותו רגע כדי לשרוד, בינתיים. עד מתי? עד שיאגור מספיק אנרגיה כדי להצליח לשוב ועכל אותה חוויה קשה המחכה לו בסבלנות. או אז יירפא.
הגישה הזו מתוארת לפרטיה במאמר: 'הומאפאתיה, ריפוי בדרך המשל' באתר שלי : "מחלה זה דבר בריא"
מכל אלו ראוי להדגיש עד כמה מקביל תהליך העיכול בגופני לזה הנפשי, עיכול המזון לעיכול החוויה. די אם נזכיר את העיקרון הבסיסי של קבלה פנימה של דבר מה שבא מן העולם החיצוני, הגשמי – פירוקו למרכיביו והטמעתו בצורה חדשה בגוף קיים. במערכת העיכול זהו האוכל ההופך למרכיבי הגוף והשאריות נפלטות החוצה, ובנפש זו החוויה הנקלטת והופכת לזיכרון פשוט, ולמידע כזה או אחר.
טעם וריח – שומרי הראש של החוויה
טעם וריח שייכים לאזור שער העיכול. הם המודיעים בשער.
לאורגניזם חשוב מאד לדעת מוקדם כל האפשר איזו חוויה מתקרבת, אם גשמית או רוחנית. כדי להכין מיצי עיכול וכדי להתכונן נפשית. מכאן מועברת האינפורמציה בדבר החוויה החדשה לאורגניזם כולו ומאפשרת לו להתכונן כראוי. מדהים עד כמה מעורבים גוף ונפש באזור הזה.
טעם וגם ריח מודיעים דברים לטוב או לרע: משהו נהדר מגיע, טעים לחייך, או – זהירות משהו רקוב או מסוכן, לא לנגוע!
שער האורגניזם, מקום 'השוער הגדול' שהוא גם המעבד הראשוני של כל חוויה.
הריח הוא השומר העירני – מבשר את בוא החוויה, את התקרבותה, מסקרן ומזהיר לפי הצורך האם כדאי מאד לקבל החוויה המתקרבת או אם להיזהר ולהתרחק כי היא עלולה להזיק לעיכול…
הטעם הוא כבר חלק מתהליך העיכול כי הוא מגביר ביתר שאת את הפרשת מיצי העיכול גם .במובן הנפשי: טעמה וריחה של יצירה ספרותית טובה לא פג עוד זמן רב.. 'אני מריח שמשהו עומד לקרות'… 'יש לו חוש ריח לדברים כאלו'… כל אלו מעידים שגם הנפש יש לה חוש ריח – אינטואיציה??? כן, אינטואיציה. האם איננה אלא גיוס עדויות מתוך הזיכרון הקולקטיבי?
טעם הדבר מבחינה רגשית הוא 'טעמה המר של אכזבה' או טעמו המתוק של ניצחון… הוא 'מריר כלפי כל העניין' וכו', 'הוא נראה חמוץ כזה'… מה אתה חמוץ כזה?? זה ממש המתיק לי את הבוקר….
טעם וריח כחלק מתהליך הריפוי
ריפוי קורה דרך חיזוק כוח העיכול, גוף ונפש, של חוויות, מזון או חוויה נפשית אשר יש קושי לעכלם.
מקור הריפוי הוא קודם כל נפשי – חיזוק כוח הנפשי יאפשר גם לגוף להתרפא, כי מחלות הגוף כולן, על פי גישה זו, נגרמות מקושי נפשי לעכל חוויה.
מה שמרפא זה קודם כל חום ואהבה; אחר כך באים הומיאופתיה, ביונארגיה, HEALING וכו'.
טעם וריח באים כאן כשהם נעים על הציר גוף ונפש, כקטליזטור, זרז: שכן הריפוי מתרחש דרך הפיכת חוויה תקועה גשמית – לזיכרון פשוט. טעם וריח יכולים לעורר חוויות טעם ריח בזיכרון הקיים כבר, אם כדי לתת ביטחון ולעלות את האנרגיה, או כדי דווקא כדי להביא על פני השטח כאב ישן, שבכך ייעשה מוכן יותר להטמרה, להסמלה, להפיכתו לזיכרון פשוט. לריפוי. כך ב "סיפור פשוט" של עגנון, כאשר הירשל עובר חוויה קשה מדי לעיכול, אהבה נכזבת, דר לאנגזאם לאנגזאם מרפא אותו אט אט דרך כך מספר לו את סיפור חייו שלו, של הרופא, תומך בו ומאפשר להפוך את הסיפור המסובך של הירשל ל 'סיפור פשוט'. בעצם זהו משל לדרך חייו של עגנון עצמו שנהג לספר לעצמו ולאחרים על עיירת ילדותו, בוצ'אץ. בהביאו את טעם וריח חייו המוקדמים הוא מנסה לעזור לעצמו להרפא, במובן העמוק של המילה.
גם בסיפור קיין והבל, קיין ניצב בפני בחירה האם להשליך את הכאב על אחיו להורגו או אם לרפא את כאבו בטוב. אלוהים מציע לו גישה של התקרבות אל הכאב הנפשי שלו, אשר נמצא לא רחוק כלל, שכן "קרוב לפתח חטאת רובץ", והוא, אותו הכאב עצמו שואף למפגש של שלום "אלייך תשוקתו", אבל אין לעשות זאת בכוח אלא "ואתה תמשול בו" (בראשית ד' 7) היינו – אם תהפוך את הכאב לסיפור משל, יהיה קל יותר להכילו בלי התפרצות. סיפור משל הוא כולו טעם וריח של פעם מעובד לסיפור הנוגע בזיכרון הקולקטיבי של כולנו. או כשזה נוגע לזיכרון האישי של מישהו כמו סיפור עוגיות מדלן של מרסל פרוסט ,בספרו "בעקבות הזמן האבוד".
בסיכום
על טעם וריח אין להתווכח. מי מתווכח? רק ניסיתי להביא משהו, קמצוץ טעם, ומזעיר ריח של מה שסובב סביב תהליך הריפוי. יש עוד הרבה מה לומר כדי לפתח את הנושא הזה. איזה כייף.
מיכאל פרסיקו, רופא של רפואה אינטגרטיבית
מחלה זה דבר בריא 