Feeds:
פוסטים
תגובות

Archive for the ‘פניות לעם’ Category

לאחי המתמחים

שאלה אחת טורדת במיוחד בעניינכם, המתמחים, אחי המתמחים: איך עושים משהו מטורף כזה, מרדני כזה, שובר כלים כזה? או, במילים אחרות – מה  כואב לאדם עד כדי כך שיעשה דבר שהוא כל כך מנוגד לדרכו שלו, לעצם מהותו המקצועית?

רק מקום של תסכול עמוק עמוק עמוק יכול להביא צעד חריף, עקשני ומהפכני כל כך: רופאים העוזבים את חוליהם! הנשמע כדבר הזה? הרי זה נוגד את עצם מהות המקצוע, זועקים מנהלי מחלקות: איך אפשר?רק כך, אפשר, כי זה בא ממקום עמוק מאד.

 הנה פרוט העומקים, להבנתי:

1. תנאי עבודה:

העומק הראשון הוא  תנאי העבודה, השכר, הפיצוי החומרי. רמה סבירה של תנאים חומריים חשובה כדי לשמור על האנרגיה. לכן מוחים. זה מובן אבל זה לא מספיק. צריך משהו עמוק יותר

2. עמוק יותר:

עומק נוסף היא שיטת העבודה.  המתמתחים כאנשים צעירים שנפשם עדיין פתוחה ורגישה, חשים, חלקם שלא במודע,  שיש משהו פגום עד יסוד בדרך בה מלמדים אותם לטפל בחולים. שאין מספיק זמן למגע אנושי, להקשבה אמיתית, לרגע של קבלת החולה כמו שהוא, רגע של פתיחת הלב.

הנה ב 'סיפור פשוט' של עגנון, הרופא דר לנגזאם לנגזאם – (לאט לאט) מרפא את הירשל מאוכזב האהבה על ידי כך שהוא מספר לו את סיפור חייו שלו, של הרופא, נותן לו קצת שקט ושלווה ובכך הופך את הסיפור המסובך כל כך של הירשל ל 'סיפור פשוט'.  והרי  זהו שאומר האלוהים לקיין:  "לפתח חטאת רובץ, ואלייך תשוקתו ואתה ת מ ש ו ל   בו" (בראשית ד, 7)… כשתדע  להפוך את כאבך-קנאתך לסיפור משל, או אז תרפא.  ולאו דווקא  על ידי העלאה מלאכותית של רמת הסרוטונין שם שם…

 לכן כך  עוזבים הרופאים את חוליהם –  כי במובן העמוק הם כבר עזבו אותם מזמן! כי במידה רבה השיטה לא נותנת להם להתקרב אל חוליהם כראוי לשם ריפוי מלא. דרך הרפואה של היום משמעותה במקרים רבים עזיבה של החולה במצוקתו, שהיא גם מצוקה פנימית רגשית, לא רק גופנית. רק מתחושת כאב התסכול  הנורא הזה  שלו יכול רופא לנהוג כך, לעזוב חולה.. כי לא מלמדים אותו להיות רופא באמת, אלא רק חצי: החצי המדעי. וזה לא מספיק. צריך גם להכיר את החלק הלא מדעי, הרגשי מיסטי, כדי לעזור לחולה כולו! כי המחלה באה מהחלק הזה, הרגשי. לכן טוב שכך הוא נוהג – רק מכאן יבוא השינוי!

זוהי  נקודת העומק השלישית:  ביסוס הרפואה של היום רק על  EBM,    מבוססת  מדע בלבד. בכך היא מפרה חוק בסיסי של היקום האומר שהכל  שואף תמיד להרמוניה בין ניגודים משלימים, בכל אורגניזם  – ומחוצה לו.  טוב שיש רפואה מבוססת מדע, היא מצילה חיים כל הזמן, בכל מצב חריף או פתאומי. אבל היא חייבת להיות מאוזנת כל הזמן על ידי החלק המנוגד והמשלים שלה – המיסטיקה. חייב להיות ביטוי גם לחלק שאיננו מבוסס מדע, החלק שאין לו הוכחה ניצחת –  החלק  הרגשי רוחני. החלק הזה הלך ונעזב  ב – 200 השנים האחרונות תוך השתלטות של מכשור הולך ומשתכלל, ובכך נעזב האדם, האדם נעזב. נוצר חוסר איזון משווע במקצוע הרפואה שהוא מקצוע הלוז של ההתנהלות האנושית. הכוונה בשינוי היא לא רק לתת לחולה להביע את דבריו בנחת, ולהקשיב לו באמת  -שזה בפני עצמו רגע שמאד מרפא –  אלא להבין שמקור המחלה איננו דווקא חיידק שנטפל, או שבעצם זה בכלל לא זה –  אלא שאולי מחלה היא פועל יוצא של חוויות רגשיות שהיו קשות מדי לעיכול לחולה ועל כן כדי לשמור את נפשו הוא מוציא  חלק מן הכאב החוצה לגוף בצורת מחלה . לכן מחלה, ובעיקר אלו הכרוניות,  אי אפשר לרפא בכוח מבחוץ  – צריך לא פחות לחזק את הנפש מבפנים. לפעמים זה מה שירפא את האדם.

את כל זה חשים המתמחים, במודע  או שלא במודע,  אבל תמיד ממקום אמיתי של ריפוי, ועל כך הם מוחים.

אחי, אתם אנשים טובים שרוצים מאד לעזור לחוליכם. אבל בשיטה הנוכחית הסיכוי להביא לריפוי אמיתי או אפילו ללכת בכיוון של ריפוי הוא קטן מאד. קיום מגע אנושי עם חולה ב 5 דקות לפגישה הוא זמן קצר  מדי. בתי החולים הפכו לבתי מלאכה להפסקת מחלות, ולא מתרחש בהם ריפוי אמיתי. כדי להשיג ריפוי של ממש  חייב לבוא לידי ביטוי גם מרכיב הנפשי, ואת זה מונעים מכם לעשות. על זה אתם בעצם מתוסכלים – נגד זה אתם יוצאים עכשיו באומץ כמעט התאבדותי, ברוך השם!    ולו רק כדי למנוע התאבדויות רופאים בעתיד. ואנחנו  הרי קבוצת המקצוע עם הכי הרבה מתאבדים, לא עלינו.

הבה נאזן את שיטת הריפוי ונרחיב מאד את החיזוק הנפשי רוחני.

הבה נבחר בחיים!

                                    עלו והצליחו

                                                            מיכאל פרסיקו, רופא

Read Full Post »

חברים, משהו קורה. סוף סוף.

זה לא הדיור. זה לא הקוטג'. זה לא החינוך, זה אפילו לא הרופאים, אם כי בידם נמצא מפתח גדול גדול לכל העניין.. כי אכן צריך ריפוי. אבל לא הממשלה  צריכה ריפוי – רוח העם היא שצריכה ריפוי.

עזבו את ביבי, כלומר  – העיקו עליו היטב, כי הוא חייב ללכת.  אבל הוא רק סמל לרוח העם. מנהיג נבחר תמיד על פי רוחו של העם, ואפילו הטייקונים – גם אותם הצמיח  העם, או הרשה להם להשתלט. אנחנו גוף אחד, רקמה אנושית אחת חיה, ותמיד תמיד ערבים זה לזה. מתי כבר נהיה יהודים זה לזה???

יהודי, הוא קודם כל רודף שלום: בתוכו- עושה דרך של תיקון המידות, ואז עושה שלום מסביבו, עם שכניו לעיר, לארץ, ואז גם עם שכניו למדינה, עם אויביו.

אומרים שלקחו לנו את ארץ ישראל היפה. אף אחד לא לקח – אנחנו עזבנו אותה, מתבוססת בדמה. זה הזמו לחזור אליה, לאמצה אל חייק, ולומר לה: בדמייך חיי, בדמייך חיי!

הנה הנה אנחנו מתעוררים. בהצלחה לנו!

                                                                              מיכאל פרסיקו, רופא

Read Full Post »

תפילה

חברים,

תפילה אשא למראה השריפה הנוראה הזו: הלוואי שמותם הנורא של כל החי והצומח המרובים הללו יהווה קרבן חטאת לכולנו על חטא שחטאנו, מתמשך ובלתי נסבל, חטא שבין אדם לחברו. חטא אשר כחברה משחית אותנו זה עשרות שנים: השליטה באחר, בבני אדם. את השנוא עלינו אנו עושים לאחרים.

הלוואי ונדע לקבל בתודה גדולה את הקרבן העצום שלקח על עצמו טבע העולם החל במיעוט גשמים, חום היובש הנורא, ועכשיו גם בלהט התופת של האש המתהפכת – הלוואי ונדע לשנות דרכנו הנלוזה אל רדיפת שלום ואחווה, בתוכנו אנו  – ועם כל אחינו, יהודים וערבים כאחד, ישראלים ופלשתינאים, בני אדם באשר הם. הלוואי ויהא הקרבן הזה אייל אחר אשר ימנע את הגרוע מכל, המחכה מעבר לפתח –  המלחמה.

מיכאל פרסיקו, רופא

לחץ כאן להמשך המחשבה…

Read Full Post »

מכתב

 

לכב. העורך                         חיפה, 3.1.07

מכתבי קוראים

הארץ

שלום רב,

כשאנו נעים בין ייאוש גמור לבין גועל נפש עמוק מהמצב ומעצמנו, הייתי מבקש, במסגרת המדור "בינו בוערים בעם וכסילים מתי תשכילו", להציע הסבר אחד עתיק ומקיף לכל מה שקרה, קורה ויקרה איתנו: זו השליטה המתמשכת בעם אחר, בפלסטינאים. זה מה שהשחית אותנו.

כאשר אין אנו מכבדים את האחר, אלא עושים לו את השנוא עלינו, אנחנו בהכרח מאבדים אט אט את  הכבוד אל עצמנו, ובסוף עושים            ל ע צ מ נ ו  את מה ששנוא עלינו… כל כך פשוט. כל כך אנושי. כל כך עצוב.

דר. מיכאל פרסיקו

רופא

כרם מהר"ל, 30840

טל. 04954937

Read Full Post »

 

הנה אם שרצחה את ילדיה. הנה שוב רצח נורא, נורא. ואומר על זה ג'קי לוי  ברדיו בתכנית עם אברי גלעד:  פעם משוגע היה בפרוש  משוגע , ראו עליו – בגדים לא מסודרים, שיער פרוע,  ריר נוזל , בלגן… היום הם מכופתרים המשוגעים והכל כאילו בסדר, מתפקדים היטב, הם במשפחה עם ילדיהם, ופתאום –  רוצחים. איך זה?

הנה תשובה אפשרית, ג'קי:

 

שיגעון, אומרים,  נובע מנטייה גנטית, אבל הוא פורץ  בפועל כאשר מגיעים מים עד נפש, והאדם, שאינו יכול לשאת את הצער והכאב הזה  – פשוט משתגע.

כאמור פעם אפשר היה לראות עליו מיד שהוא קצת קוקו: בגדים לא מסודרים, שיער פרוע, עושה תנועות מוזרות, מדבר אל עצמו… לא חסרנו  משוגעים, אך דומה שהיו אז פחות רציחות מחרידות כאלו.

היום  משוגע, כדי שלא היה משוגע בהתנהגותו, מקבל מהר מאד תרופות מדכאות שיגעון כמו ריטאלין או פרוזאק או מה שלא יהיה.  זהו טיפול  שבהחלט "מרגיע" את המשוגע. החומר הכימי מעלה את כמות הסרוטונין, לא יודע, עושה משהו שמפסיק את המעגל העצבי המוליך לתופעות  השיגעון. וזה  מאפשר למשוגע להראות כאילו הוא לא משוגע,  לתפקד: הוא שורך שרוכים, מכפתר כפתורים, ועל ריר נוזל אין בכלל מה לדבר. רק מה? את הכאב הגדול בנפש זה לא מרפא. רק מדחיק ולוחץ אותו פנימה עוד יותר, ולא מרשה לו לצאת אפילו בדברים הקטנים הידועים של שיגעון שפעם היו נראים בחוץ.

מה עושה הכאב שבפנים? נכון, ילדים: תופח, ותופח, ותופח…  עד? עד שמתפוצץ, בצורת שיגעון כפול ומכופל, כמו למשל בצורת רצח נורא…  לא עלינו.

אבל זה כן עלינו, או לפחות במידה רבה זה  באחריותנו, חברים.

בטיפול רפואי כזה, שגורם לאדם להיות  כאילו לא משוגע, כאילו שפוי – הוא נהיה שפוי על תנאי (כולנו באיזה שהוא מקום, אלא שכאן מרווח השפיות הוא דק מדי) . אז מפקידים בידיו את ילדיו הרכים, כי הוא הרי מתפקד, הרי הבריא, בואו נחזור לחיים הרגילים … אוי, ואוי ואבוי. איזו טעות. איזה עיוורון. איזה פשע רפואי קורה פה!

 

"מה, הן מתות? הן באמת מתות?"  שואלת האומללה הזו, מבולבלת כולה. לא יכול להיות  שעשיתי דבר כזה… אבל כן, עשית. עשית – אף כי האשמה היא לא רק שלך.  בדרך בה פועלת היום הרפואה, לכסח למחלה את הצורה במקום לחזק  את נפשו של האדם מבפנים, כולנו שותפים לאשמה:  בקוצר ראותנו מה חולה, מה בריא, ומה מבריא באמת.

 

מחלה זה דבר בריא. כי זה מוציא את הלחצים הגדולים החוצה, לגוף וכך מתאפשרת הישרדות  של   בינתיים. אבל הבראה אמיתית לא תבוא דרך תרופה חיצונית אלא רק  דרך חיזוק מבפנים. ומה מחזק מבפנים? חם ואהבה. ואם אין מספיק מאלו, אז טיפול פסיכולוגי אוהב (לא פסיכיאטרי!) ושיטות שמחזקות מבפנים כמו הומיאופתיה וביואנרגיה.

 

הלוואי שנפקח עיניים, סוף סוף.

 

מיכאל פרסיקו, רופא

Read Full Post »

למשפחת שליט

להורים של גלעד שלום,

אני חושב הרבה על מה שאתם עוברים, ועל הדרך הנכונה להחזיר את גלעד, ואני רוצה לומר לכם שלדעתי,  כדי לשחרר את גלעד יש לנקוט בדרך שונה ממה נעשה עד כה. כמובן – אין לזנוח העלאת עניין הכאב והסבל של המשפחה כולה, אבל זה לא יספיק. כי מה שקרה וקורה סביב גלעד הוא חלק בלתי ניפרד ממה שקורה לחברה ולמדינה.  הא בהא תליא.

לא סוד הוא שכרגע אנחנו חברה חולה מאד, גזענית, נהנתנית,  האומרת: "אני ואפסי עוד", עם מעט מאד חמלה.  הכל החל כנראה בשואה, שהייתה חוויה בלתי ניתנת לעיכול. באנו הנה בתחושת קורבנות אין קץ, וכדי לא לשקוע בדיכאון  פנינו בהכרח, כדי לשרוד,   אל הקוטב הנגדי, תוקפנות… העברנו את התוקפנות אל האחר, האויב.

זה עזר מאד במלחמת השחרור, בהתיישבות; זה העצים את כוח עמידה שלנו;  בנינו פה מדינה לתפארת, כמעט בדרך נס. אלא שלא השכלנו לעצור בזמן , או נכון יותר לא הצלחנו לפייס, לעכל את הרגשת הקורבנות תוך כדי השנים הללו, והמשכנו בדגש כוח.

מלחמת ששת הימים הייתה השיא הטוב של הכיוון הזה, אבל מאז שולטת בנו הכוחניות הזו לרעה .

במקום לעצור אז ולנצל את השטחים שכבשנו לשם העצמת תהליך של שלום –   נסחפנו לאחיזה בהם  עד בוש. 40 שנה של שליטה בעם זר חלחלו, חדרו  והרעו לנו כמו סרטן, כי את השנוא עלינו עשינו ואנחנו עושים כל הזמן לאחר. שכבה גדולה של צעירים חוותה תוך כדי השרות הצבאי  אי צדק ושנאת הזר כדבר לגיטימי לגמרי. אוי ואבוי.

בימינו הגיעה הכוחניות הזו לשיא כזה שהיא גורמת לחוסר מעש מדיני ולטיפשות גדולה בהחלטות המבצעיות . עד כדי מצב  בו משתלשלים בחורינו הטובים  מהליקופטר כדי להשתלט על ספינה אזרחית, וכאשר מרביצים להם כולנו מיד קופצים  לעמדת הקורבן וצועקים: "לינץ"!

בכל עם, בכל חברה  ישנם  20 % קיצוניים לכאן או לכאן, וזה בסדר גמור. אבל כש 40% נוספים מהאמצע מצטרפים לקיצוניות  כזו, אז  יש כבר 60% קיצוניים…  ואז בוחרים ממשלה כמו זו הנוכחית  שעושה הכל כדי להימנע מתהליך אמיתי של שלום.

אז נכון שאי אפשר  "שלום עכשיו" מיידי, כי זה תהליך ארוך. אבל חייבת להיות כל הזמן התכוונות לשלום, השתדלות לשלום,  ממש כפי שאמונה באלוהים היא השתדלות ללכת בכיוונו יתברך ל'מקום' שלו, מקום של הרמוניה, שלווה ואושר,היינו, שלום. אחד משמותיו של האלוהים, אגב.
הרוב הדמוקרטי שמונע את החלפת שבויים הוא  אותו רוב דמוקרטי שלא מצליח להניע תהליך מדיני, כשראש הממשלה עושה הכל כדי לא להיכנס לתהליך אמיתי של שלום. כבר מזמן היה צריך להכריז  ולתמוך בהקמת מדינה פלשטינאית  לצד מדינת ישראל תוך החזרת חלק גדול מהשטחים, או לעשות כל צעד אחר שיעיד על כוונת אמת  לשלום. כל זה לא קרה ולא יקרה כל עוד המילה 'שלום' לא יושבת כמושג אמיתי במחשבתם של המנהיגים שבחרנו, כלומר, בעצם, במחשבתנו שלנו… שלום זה לא רק הרס"ר מכלא 4, זה שמו של אלוהים, למען השם!
הבעיה היא כמובן לא במנהיגים.הם תמיד פרי רוחו של העם. הם עולים מתוך העם ומייצגים את רוחו:  פני המנהיגים כפני רוח העם. אנשים נהדרים רק מחכים לרוח אחרת, כדי לעלות. אם וכאשר תשתנה האוירה, האנרגיה…

קשה יהיה לגרום שגלעד יוחזר, לצערי, לפני שיתחיל תהליך מדיני אמיתי. רוצה לומר בעצם – לפני שתשתנה רוח העם, ואותם 40 % יטו חזרה לאמצע… הוא לא יכול לחזור לפני שהמילה שלום תהיה בעלת משמעות אמיתית כמו שהיא מופיעה במקורותינו, כפי שהיא מתבטאת בשמו של אלוהינו.

לכן, אם יש בנפשכם עוד כוח לעשות למען גלעד, ואני בטוח שיש, אנא הקדישו את כל מרצכם, הבה נקדיש כולנו את כל כוחותינו להטות את הכף לכיוון של שינוי ברוח העם כדי שיקרה אותו תהליך מוכר, רצוי, נלהב שבא מן הלב… שבסופו תתנוסס  בגאווה המילה שלום!

מיכאל פרסיקו, רופא

Read Full Post »

לעורך שלום,

כרופא א.א.ג  המטפל בדלקות אוזניים בילדים אני מכיר, יחד עם חברי הרופאים. את התופעה של ילד בשנה ראשונה בגן החוזר שוב ושוב עם דלקת אוזן  שבוע שניים בתום הטיפול האנטיביוטי שקיבל… קוראים לזה דלקת אוזן חוזרת, ואני אומר תמיד להורים: "בסוף הם גדלים. וחוץ מזה עוד מעט קייץ…"

נדמה שאנחנו בסיפור דומה עם החמאס. לא עוזר הטיפול האגרסיבי שקיבלו, שאגב גם בשבילנו לא היה קל עד כי נאלצנו להרדים את החמלה ולעבות את עור מצפוננו, שיתביישו להם מה הם מכריחים אותנו לעשות. אך לשווא. הנה הם שוב יורים. כמעט אפשר להגיד "כאשר יענו אותו כן ירבה וכן יפרוץ", טפו טפו טפו להבדיל אלף אלפי.

 ברצוני להציע פתרון שונה:  על פי תורת ההומאופתיה, שגם בה אני עוסק בעוונותי,  מחלה פורצת כאשר חווה  החולה חוויות שאיננו מסוגל להכיל, עד כי מגיעים מים עד נפש וכדי להקל את הלחץ הם פורצים החוצה בצורת מחלה. אין טעם לכן להתנפל על המחלה עם אנטיביוטיקה, כי זה רק יחזיר את הלחץ לנפש והקיטור יפרוץ מחדש  כמחלה חוזרת.  עדיף לעשות שלום  עם החוויה הקשה , לעכל ולהכיל אותה, ואז לא יהיה צורך במחלה, והאדם יבריא.

קשה? אין עם מי לדבר? אבל זהו עיקרו של השלום, כמו שכותב ר' נחמן מברסלב:

 

"עיקר השלום הוא לחבר שני הפכים. ואל תיבהל אם אתה רואה שני אנשים (או שני עמים, מ.פ) שהם הפכים ממש ונדמה  שאי אפשר בשום אופן לעשות שלום ביניהם. אדרבא, זהו עיקר שלמות השלום  – להשתדל שיהיה שלום בין שני הפכים".     

 

                                                                           מיכאל פרסיקו, רופא

 

מושב עופר 30835

טל. 0545954138

 

 

Read Full Post »

עורך נכבד,

תאונות דרכים אינן קורות. הן נגרמות. אבל "הגורם האנושי" איננו מודע, לרב, למה שמניע אותו לפעול בפזיזות הרת אסון. הנפש מלאה במקומות של כאב: חוויות שלא עוכלו, אשר ממשיכות להבהב ומבקשות ביטוי במציאות. במתח הזה הנוצר בין הרוחני לגשמי, כל מצב חיים אשר יהדהד עם חוויה מודחקת – השגיות שהושפלה, תחושת נחיתות, צורך להראות כוח – עלול להפעיל את האדם לעשות מעשה המבטא תחושה מודחקת זו. נהיגה במכונית מציבה לנפש פיתוי שקשה לעמוד בו: כח DRIVE קדימה; בחירת כיוון בחיים; חיים ומוות ביד הנוהג… כשבא הרגע על הכביש אשר מהדהד עם התחושה העמוקה הרדומה הזו – היא מתועררת, תופסת פיקוד והאדם פועל בצורה שנועדה לספק את היצר בלא להתחשב במציאות. הוא  נישלט אז לרגע על ידי כוחות הנפש. רק לרגע – אבל אפשר לאבד חיים ברגע. ולא רק של הנוהג.

כדי להפחית בתאונות יש להגביר את יכולת האנשים למשול ברוחם. הדרך הטובה ביותר לעשות את זה היא לחזק את רוחם באהבה ובשמחה. מאידך אפשר להפחית את הגורמים למועקת נפש כללית של האנשים, למשל לנסות להגיע לשלום עם האוייבים ולהפסיק לשלוט בכוח בבני אדם אחרים. כאשר את השנוא עלינו אנחנו עושים לאחרים,  זה מצטבר כמועקה לאומית ומתבטא, בין השאר, בתאונות הדרכים. בקש שלום ורדפהו.. בזהירות

                                  מיכאל פרסיקו, רופא

מושב עופר, 30835

04-9542259

Read Full Post »

 

זה לא רק בגלל שהוא רוקסטאר עם כאריזמה מדהימה. (אומרים מפני ש.)

זה לא רק בגלל שהוא תכנן מסע בחירות מדהים שכזה(אומרים מפני ש…)

זה לא רק בגלל שמקיין הזקן לא מחדש כלום (אומרים… די! למה די? מ פ נ י שאתה נודניק. טוב? טוב)

זה אפילו לא מפני שיש בו כנות פשוטה כזו. לא

זה מפני שהאמריקאים רוצים לחיות!!!

וגם אנחנו, אגב. רוצים. לחיות.

בהנהגת בוש  – שהביא לא הנהגה אלא שרות כשליח הפחד / הבריחה / עבודת האלילים – הידרדרה אמריקה לזמן חולה ועצוב, שהתאפיין בשימוש בכוח ללא אבחנה, גאוותנות עיוורת וטמטום כרוני.

בצדק  אפשר היה להכריז שעבר עליה, על החברה האמריקאית, ומרוב חומרי שימור, צבעי מאכל, טלוויזיה מטומטמת ושאר רעלים היא הולכת ושוקעת ,עם העולם כולו, מדחי אל דחי, ועוד מעט מישהו ילחץ על הכפתור ויגאל את כולנו מהזוועה הזו.. 

ולא היא!

איך אמר המשורר? "כי עוד אאמין גם באדם, גם ברוחו רוח עז…" כמו עוף חול אגדי, במעיין תנועת נגד כמעט הזויה ובלתי צפויה  – אבל בכל זאת בלתי נמנעת – קמה רוח העם האמריקאי ואמרה: די! עד פה. וכל החכמים, וכל הנבונים, עמדו חיוורי פנים ולא ידעו תשובה. כי ההסבר הוא לא משהו של הגיון. משהו כזה  בא מבפנים, מהנפש החיה. ולכן כל אחד מהחלכאים הללו, העניים, הפשוטים, וגם המסובכים, נתן דולר או שניים, והנס קרה.

ודוק: הוא לא צריך להצליח להגשים את הכל, או אפילו חלק מהבטחותיו. כמו ביהדות – הוא צריך רק      ל ל כ ת  בכיוון הזה של תקווה, ולא הפוך. זה הכול. לכן נבחר הכושי הזה. מפני שלחיות בלי תקווה זה ממש לא זה. על כן הבה נאמר ביחד:

בקרוב אצלנו! אמן.                                        

                                                                                                     מיכאל פרסיקו

 

מושב עופר, 30835

0545954138

     

 

Read Full Post »

המלחמה האחרונה חשפה את העובדה שאנחנו חברה חולה: ייחצנות;  שלטון ההון; שחיתות, שליטה ממושכת בעם אחר – כל אלו באים ממקום של פחד וכאב ומביאים אותנו למקום חולה, מקום רע עם עצמנו.

כך בחרנו במנהיגים כמו אלו של היום.

מחלה באה מבפנים ולכן גם הריפוי יכול לבוא רק מבפנים. כל אחד מאיתנו מוזמן לרפא את עצמו, כלומר להביא לשלום עם עצמו. אז יוכל להביא שלום עם שכנו ולבסוף, גם עם האויב .

במדינה דמוקרטית לכל אחד אחריות למצב הרע, אבל גם זכות מלאה ואחריות להביא מחדש לטוב!!

כאן בישובנו התחלנו בתהליך הבראה משלנו. בחרנו בעמי איילון, איש שאנחנו מכירים מהמושב שלנו, כאדם שיכול לבטא את השינוי שחל בנו. אנחנו חשים שהוא יכול להנהיג תהליך כזה של הבראה.   באו הבחירות בעבודה והכוחניות הברק/פואדית ניצחה.  כעת מכה פואד על חטא ומסביר: בעצם התכוונתי לעמי איילון… פואד אתה חגז"ל: חכם גדול זה לא

למען השם בואו נעשה כבר משהו לשינוי המצב, משהו שבא ממקום של אמת ושל אומץ בכל אחד מאתנו. תנו לעמי איילון צ'אנס.
זהו רגע האמת , חברים. לא נותר עוד הרבה זמן לתיקון

אזרחים לריפוי מבפנים

Read Full Post »

« Newer Posts - Older Posts »

%d בלוגרים אהבו את זה: