לא סוד הוא שסוד הדברים נעוץ באותיות המילה עצמה. די אם ניזכר בשמו המפורש של השם, שהוא… נו… בחיי, אני לא מאמין, עליזה תפסיקי -כן, זהו, נזכרתי, יתברך שמו.
בכל מקרה, הנה מה שעלה בדעתי בעניין מקורות שמנו המפורסם. אות אחר אות מתארות תהליך אשר יש בו לידה, ואחר כך הליכה בדרך.. יהדות, נו.
'פ' – זהו פי הדברים. מפה נובע הכל. מכאן נובט הזרע, נולד הילד, נובעת המילה, מתוך ה פ'… פה ההתחלה.
ר – זוהי אות המסמלת את התהליך האלוהי, שכולו רטט הרמוני רררררררררררר בין שני ניגודים משלימים, כן כן…
'פר' יחד מהווים לידה של משהו והליכתו בדרך זו : זוהי יצירת מהות אנושית חיה. בריאת האדם. לא פחות. לא במקרה היא יחידת יסוד בתנך לכל פריון; כפרה; לכפר
'ס' עוסקת כבר בדרך ההתנהלות של האדם. זוהי אות הנחש – הוא אבורובורום, הנחש המיתולוגי הנושך זנבו. במובן זה יש כאן סימון מעגל החיים היסודי של האדם. הכל זורם, הכל מעגלי. אך מצד שני הן הנחש משיל עורו ובמובן זה הוא מסמל גם אפשרות של התחדשות, של מוות ולידה מחדש סמליים. כאן כבר עולה המתח שבין מעגל חוזר חלילה, זהיר, בטוח, קבוע, מחול שחס וחלילה לא ישתנה – לבין קפיצה החוצה מן המעגל, קפיצה כלפי מעלה, אל הספיראללה… זהו בדיוק המקום בו אכן הכל צפוי, אבל הרשות נתונה ללכת בדרך המתחדשת, אם יחפץ
'י' היא הנס שנותן אלוהים כדי שיחפץ. כל אחד, ובוודאי גם הפרסיקים זקוקים לנס כדי לעבור ממצב של חוזר חלילה לספיראללאה; מ'יום של הרגל' שחלילה לא ישתנה לנו, כי כבר מכירים את הכל – להליכה כלפי מעלה, אל הלא ידוע, אל המפחיד שבתוכנו. הליכה שיש בה נגיעה בכאב ותיקון. כאן ה TOUCH האלוהי דרך האות י עושה לנו נס, מאפשר לנו להמריא אל על בתהליך האנושי – האלוהי.
ממש כמו בסיפור אברהם שאלוהים 'ניסה' אותו: העלה אותו על נס שכולנו נראה , עשה לו ניסיון של ממש וגם נתן לו 'נס' – את הכח לעמוד בניסיון.
'קו' – זה כבר איפיון אישי מיוחד להתנהלות הפרסיקית: הם רוצים שכולם ( CO , כולנו )- יהיו ביחד, יעשו ביחד שיהיה טוב לכולם, שלום עולמי… כן , הנאיבים האלו. אנחנו. כן נירבה!
מיכאל פרסיקו, רופא
מחלה זה דבר בריא 