פרשת דברים 2022
ככל שה ה"עפ, פעילה יותר, מתחילים לצאת ממצריים, התחלנו להתעורר.. במדבר זה כבר קורה ממש. אחכ היא ממשיכה לדייק אותנו בזרימה הטבעית, עד שזה כבר ממש ארץ כנען. משה בעצם מושה את היכולת הפוטנציאלית הזו לכיוון הגשמה. ממצריים מאבקית הוא מושה אותנו לשלב הדיאלוג, המדבר, במדבר. אלו שלבים המתוארים בחמשת חומשי התורה:
בראשית – ההכרה מתעוררת לשים לב שיש לה חלקים שלה לפגוש. בין חושך לאור = ההכרה מתעוררת. יש לנו חלקים שונים שהגיע הזמן לפגוש ולהתקרב אליהם.. 12 חלקי הנפש, בני ישראל, השבטים ..
שמות – ההמשך הטבעי של התהליך – נתינת השמות מעניקה פן רוחני לדברים הגשמיים, העשרתם בסמלי .. זה יקרה במדבר, בדיאלוג זה קורה. בין האני – לקיומי. בין קיומי האישי – לבין ההתנהלות הבריאה של הבריאה… מכוננים דיאלוג, להבדיל מדפוסי המאבק מכווני ההישרדות ששולטים עוד מהילדות . יכולת ההישרדות היתה ועדיין חשובה, אבל גם תועלתה מגיעה לקיצה ברגע מסוים. היא תרמה לבניית הנפרדות – אבל כעת הבה נתחבר ונשתייך בדיאלוג הרמוני בין האדם לכלל ניגודיו שביבו ובתוכו – הכל מתחבר בזרימה הרמונית .
משה הוא האני הרוחני אשר לוקח כעת את מקומו של האני ההישרדותי. משה הוא האני בפניו הרוחניות הרמוניות אלוהיות . האני הזה פועל על פי דרגת הרחניות שלנו. ככה. אם צריך לשרוד הוא מיד במקום. אבל אם יש כח להתקדם –הוא גם כן מיד במקום … גם.
שמות – נותנים שמות לכל חלקי המערכת אליה התעוררנו ואז יש להם מימד סמלי חשוב כך שיהיו שלמים. אז ההכרה הבינתית שלמה ונכנסת לדיאלוג . כח ההשפעה שלנו מתעורר ואז לא עוד רק להיות מושפעים מהאחרים – כעת אני לא תלוי אלא שווה עם עצמי אני . האני המהותי.
עובדת משרד שמרגישה זרה במשרד החדש כי היא מחכה שיכירו בכוחה ויתנו לה הערכה למהותה הטובה לא תתקדם, כי הם עסוקים בעצמם. כך היא מוצאת עצמנ מנותקת ממשפחת המשרד. אלא יש לפעול למען ולהרגיש שייך כי אתה שווה מעצם מהותך. ברגע שאדם מוכן לתת טוב לעצמו הוא מרגיש טוב כי גם אם אלך בגיא צלמוות לא אירא רע כי אתה עמדי.. זו יראת שמיים.
האדם הרי נברא בצלם הבורא, אשר ישן בתוכו ולא ער, ואז אנו מושפעים רגילים. ברגע בו מתעוררים לצלם ה' בתוכנו, כמו בגיל בר מצווה או אחרי – קורה שינוי גדול של הכרת ערך עצמי בזרימה טובה ואני יכול להשפיע בצלם הבורא מבחירה בהקדשה.. בהרמוניה, ולא עוד עבד לייצר או לפחד. יכולת הדיבור היא שמבדילה . נדב קורא כעת את הספר דרך הציפור ורואה כמה זה מדהים שהן נבונות כל כך גם אם לא מדברות.
להעיר את צלם הבורא.. זו המשימה… זו הבינה.. בגיל מצוות האדם מתחיל להתעורר.
משה שבתוכנו הוא סוכן התרבות המבעיר אותנו למקום של בחירה שצלם הבורא יהיה פעיל בתוכנו – זו דרגת מדבר.. משה מלמד אותנו דיאלוג ובא לעבר את צלם הבורא בתוכנו!! מעיר את הזרע שיצמח.. . מאפשר לו להיוולד באדם בדיוק מתמשך של זרימה. האני כבר לא מפקח אלא נותן לזה לזרום. עם יהושוע.. הוא האני הסומך, המאפשר לקיום שלנו להתמקד בעשיה אנושית והתנחל בנחלה שם אנו נחים על מקומנו הלא מותנה.. הכל כבר לא מותנה כלל . . .
היום נדבר על מעבר חשוב חדש, התעוררות שלב חדש בהכרת האדם . כל הזרימה היא בכוחו של התהליך המרפא הפועל המניע את העולם ..מתחברים ומשווים צורה עם רצון ה', כך. בסמיכה שלמה על ה' על התהליך. ויש הלחמה בין הניגודים . . בין הקיום הנפרד של כל אחד – לבריאה. יש הדהוד.
בנין התפעל הוא מיוחד לנו, בעברית – אנו מתפעלים ומתפעמים כאש רק צלם הבורא בנו , מתפעמים ומתברכים בצלם הבורא. זוהי זרימה הרמונית .
ויקרא – לומדים לקרוא ולהבין את שמות את הסמלים ומשמעותם ויש קריאה ללכת בדרך. במדבר יש כבר דיאלוג ואז עוברים ל ד ב ר י ם …
דברים – שהכל נהיה בדברו נאמר כך נברא העולם באמרות בדברים כך מוגשם מסמלי לגשמי.. ועדיין סמלי גם וגם . אלו הם הדברים שדוברו, דבר דבור אל אופניו השונים .
הגשמה אלוהית זה מה שמשה מנסה להביא בספר הזה, איך להגשים כנען בצורה בינתית כשאור הבינה שם בכל פינה . בני ישראל חייבים היו עוד 38 שנים כדי ללמוד לדעת עברית – איך לדבר דיאלוג בעברית ולא במיצרית .
עברית היא שפת עבר, שפת המעבר מקיום מותנה לקיום ללא תנאי. מעבדות לחירות. מגשמי בלבד לגשמי ורוחני בהרמוניה, עברית היא שפת סמלים . קצת כמו שפת החלומות, שפת לא ידעתי, מעבירה אותי למקום הנכון .
עם לימוד השפה אני מצליח להתרווח בתוך האש הבוערת. נכנע אל הכאב.. כי חלק מהכאב הופך סמלי דרך השפה, מסופר כסיפור משל דרך מילות העברית …
רק העברית יודעת לתת את זה – לכן ארי זה לוקה. העברית היא כלי המחבר אותנו ישירות למקור. לשורשים .. הרוחניים. בין שמיים וארץ.
אז זהו המעבר הראשון ממדבר לדברים זה שהדברים מובילים לחופש עשיה לא מותנה. זה התנאי הראשון לכניסה לכנען… שנפעל ממקומנו בטוב. כי מקומנו הטוב שם תמיד מובטח.
בכל מעשי אני לא מציל את השני, אני לא מרפא – אני רק מתחבר ממקומי אל הדברים בהווייתם ומתחזק על פי דרכי, ואז יש זרימה והיא היא אשר מרפאה והיא משמחת והיא נותנת חיים..
הזרימה אשר בחיבורים, כאשר היא קורית הכל זורם והכל טוב. זה קורה באופן טבעי בארץ כנען. משה מנסה להביאנו שמה…הוא מלמד את הדיאלוג = במדבר.. כך תתחיל זרימה ספונטנית בלי מאמץ – כמו נהיגה שהיא כבר אינסטינקטיבית .
מעברים:
- המעבר הראשון הוא מהקיום המותנה אל הלא מותנה.
- המעבר השני הוא מהמושפע אל המשפיע , אני מתחיל להיטיב לי ולאחר כי זה כעת מתאים לי . ועושה מתוך טוביות ליבי המושית.
די עןם הבגלל ש.. בגלל ש – די לדבר ב י ג ל ל י ת , היגיע הזמן לדבר ב ש ב י ל י ת !!
מה שמושך אותי – זה ה'. זו ההוכחה לקיומו עצם התהליך והדיבור בשפת בשביל ולא בגלל… . מרחב הלב אז ניפתח . מישהו מושך אותי, ולא דוחף אותי וזה ההבדל הגדול.
דארווין תאר את חוקיו בשפת הבגלל: בגלל שאנו רעבים אנו כך וכך . דיבר בגללית והיה גאון להבין נכון את מצב ההישרדות . המדע מבוסס על עובדות אמפיריות רק מה שאפשר להראות להחזיק לנגוע.. אבל מדען חכם כמו איינשטיין ידע שיש כאן עוד משהו, יש ה'.. שלא משחק בקוביות. שאצלו הכל בשביל.
הרעב הוא מנגנון אשר מזכיר לי שאני חייב לאכול בגשמי, אבל אני אוכל בשביל לחיות באמת, גם רוחנית, ולא רק בגלל שאני רעב.. זה ההבדל. אוכל גם למען הרוחני שבי.
כל העממים בכנען הם נציגי הבגלל.. הם מדברים ב ג ל ל י ת . בגללי סוסים… אבל כאשר אדם לומד לקבל אחריות על חייו , גוברת הבינה ואז הוא עושה בשביל ה', ו נ מ ש ך על ידי הבורא.
- המעבר השלישי הוא המשמעותי… מ ה ת פ ז ר ו ת ל ה ת מ ק ד ו ת . משכל מתרוצץ אל הבנת הלב. אבל איך זה קורה?
זה קורה כאשר כאשר בנוכחות כאב – שתמיד נוכח שם – אני רוצה להסכים לשהות עם הכאב, לא לברוח להגנות, להתקרב ולהתמקד אל קיומי הכואב, לפנות ולחוס אליו , לנהל דיאלוג עם הקיום, לשמוע מה הוא אומר לי ומה הוא מבקש ממני כי זה חסר לו לקיומו . ואז להיות בנתינה בו זמנית לי ולקיומו של העולם.
הקיום שלנו רוצה רק שנהיה קרובים אליו , שניתן לו יד ונגיד לו: אני איתך, אתה לא לבד, אני לא עוזב ולא נוטש. אני שם. ילד שאבא/אמא שלו מתרחקים ממנו מסיבה כל שהיא, מה עושה. מפסיק לדבר ומתחיל לזעוק… צורח שישמעו ויחזרו אליו לתמוך בקיומו. מיד נראה סוגי זעקה שונים.
הצעקה היא כבר לא דיאלוג, היא זעקה בכ הכח שיישמעו בעולם.
דפוסי הצעקה מגלמים בעצם את דפוסי העומס מילדות , את דרך ההתנהלות בתמציתה.. ואת זה אנו מחפשים,לא? בהומאופתיה..כדי לחזקו ב דרכו זו.
כל ילד יורד מצריימה כחלק מהמהלך הטבעי של הישרדות שהוא שלב הכרחי בחיים. אמנם איש ואיש והמצריים שלו, אבל כל בוגר חייב לעשות יציאת מצריים משלו – זה חלק מהחייים!!
הכי קשה לבעלי טרואמה גדולה אשר משוכנעים שזה הכל בגלללללל בגללל..ואם רק.. ואם רק.. להם קשה יותר.
תהליך ה ה י ז כ ר ו ת ו ה ה ש ל מ ה קשה ככל שהדברים עמוסים יותר, אבל התהליך תמיד היה ויהיה קיים כי אנו נושאים בתוכנו את צלם הבורא וזו משמעותו – המסע פנימה לשלום בין כל ניגודינו… ובכל מקרה הטוביות האישית מתקיימת בנו תמיד ותורצץ אנרגיה לכיוון הטוב..
יכולת היזכרות – מעשה פעיל זיכרי אשר מוליך להבנה חדשה – יש בנו תמיד אבל לא רק דרך העולם הגשמי, לפעמים דרך הסיפור…
הטוביו מבטיחה שהמהות לא תשקוט ולא תנוח עד אשר נעשה את הדרך או לפחות נהיה חזק בכיוון…
הנה כמה דפוסי זעקה, שמה הן אם לא קריאת הקרב לצאת לדרך! עיין בני ישראל במצריים – זוהי שבירת תקרת הזכוכית והתחלת המסע.
- פחד – היא הזעקה הפנימית שלנו ושל המקום הכואב אשר מבקש נחמה. הפחד גורם לנו לברוח ולהתפזר להגנה, אבל הפחד מעיד שיש מקום המבקש שנחזור. זוהי זעקת הקיום, הפחד, כאשר התרחקתי מהמקום ההוא. הפחד מעורר הפרשת אדרנלין וכך את תחושת הקיום המחבקת באחת, וזה נעים וטוב לי.. אבל עצם תחושת הקיום היא גם קצה חוט לשוב פנימה כי אני ניזכר בקיומי ורוצה לתת לו מעצמי, לדעת מה הוא רוצה ממני ולמלא רצונו.. כך הפחד בעצם סוגר מעגל ריפוי אפשרי…
כי הרי ראשיתה של ההתמקדות היא להתחבר לתחושת הגוף, להוויה , להוויתי להתחבר – וזה כל כך חשוב להבין, כי אני רוצה לכוון אותנו להיות נכונים לתרגל את זה בדיוק כך, איך אני יורד אל עולם התחושה של הקיום, כי זה מביא אותי לנוכחות בעכשווי, זה מחבר אותי אל הבנת הלב, , מזכיר לי את הקיום שלי כאן ועכשיו, , וזה מה שמחבר אותי עם הבריאה, חיבור שיכול לקרות רק בהווה! בצמוד לתחושת קיומי.
אם אמצא בתוכי דואליות של שכל מתרוצץ אשר עוסק ועבד לעבר, אני יכול להשתחרר ממנו דרך צעקה! פחד, חרדה …
פחד הוא בסך הכל זעקת היקום שנתקרב אליו. אבל במקום להתקרב ממש אנחנו מלבישים על הפחד כל מיני הסברים~! מה יקרה אם ככה, ומה יקרה אם ככה – במקום פשוט להתקרב אל קיומי הזועק ולחבקו . כל מיני חששות ממחלות ואסונות.. פחדים – וייאוש, ומורך לב. הספק – הוא הזעקה של הקיום שלי שרוצה שאתקרב מחדש!! אל רצונו של הבורא.
במקום להתקרב בנוכחות הפחד אני ממציא סיפור מן העבר על מקור הפחד, אמא ככה ואבא ככה, ועכשיו אני גם צוזק פסיכולוגית ללא ספק.. אבל מתרחק מעצמי. ועכשיו אני כבר לא עושה כלום כי אני הרי מבין מה קרה, למה אני מפחד, אני ב מ ו ד ע ו ת… אבל תקוע לגמרי.
- גם הכאב איננו אלא זעקת הקיום שלי להתקרבות! כאב הוא הזנמה לדיאלוג, אבל במקום לעשותו אני יורד מצריימה עטוף בתרופות משככות כאבים.. ומפתח מחשבות עבדותיות וסיפוקים של בינתיים . ., עם נזיפה עצמית נירפים אתם, תביישו לכם אשמים אתם וכו. ובמקום להקשיב לזה ולהתקרב אנו מספרים עוד סיפורי הישרדות אם האשמות לכאן ולכאן ואל עצמנו ותקועים בבוץ עד צוואר, כואב.
כך מדברי מצרים . ורק כאשר אנו כואבים עד כדי מצב בו בלתי אפשרי עוד לספר סיפורים, ואנו זועקים את זעקת הקריאה ל ה', הצילנו נא! זה ההבדל . בלי פיתום ורעמסס – אז מתחיל דיאלוג עם ה', כשאנו מוכנים להיות בנתינה לקיומנו וזו אז זעקה אחרת .
- כעס – נכוחות רצון אבל שלא מקבל מימוש כי פוחדים, ואז בא כעס – ותחושת צודק, כי אני בסדר, וכועס על עצמי או על האחר וככה תקוע . יאוש עצמי או מושפל או תלותי בדעת אחרים .. בעוד שעלי לפנות ולהתייחס לקיומי המושפל ולבדקו באהבה כמו שהוא – וזה קשה מאד. . .זהו קיומי החלקי, הניקבי, הריק והחסר – אליו להתקרב בחמלה גדולה ולקבלו לחבקו באהבה רבה..
זה הניקבי שלנו. כדי להתרפא, יש להתמקד בנוכחות כאב, הנמצא בחלק הנקבי הריק שלנו , החלש, העייף המושפל הנטוש – הוא חייב לקבל מקום!!!
כדי שאוכל להתקרב בחם לב לקיום הפוחד שלי, אני חייב להתקרב לחלק הנקבי שלי. לכן בנות צלופחד חייבות לקבל מקום לנחלה, ולא במקרה זהו הקטע המסיים את ספר במדבר, כך חוזרים אליהן בחם ובאהבה!!!
אלו הן הבנות הצל והפחד שחייבות נחלה, אחרת כל התהליך לא יקרה! הרוע מקבל מקום שם, הרע שהוא תמיד נקבי.. ר ע י ה היא אשתו של האיש… ואהבת לרע ייתך כמוך!! האשה נקראת רעיה ה כי היא מסמלת את הרע, אשר מנגיד ומהדהד את, ושם גבול לטוב שלנו, כדי לתת לו תוקף: -אין טוב בלי גבול, אין אדם בלי רעייה, אין תהליך בלי שניהם בדרך להרמוניה..
היא הגבול לשפע, גבול לאור, הרעיה, כמו ה ר ע י ו ן שמקבל צורה רק אם יש מה שישים גבול לשפע וימקדו עד כדי הגשמה של ממש – הרעיה מגשימה לבן זוגה את הטוב שבו , שבין שניהם, לכדי ממשות אפשרית בעולם הזה.. הרעיון שם את הגבול.
לכן הרע הוא החלק נקבי… ואהבת ל ר ע ך כמוך . . המרע איתך מתרועע איתך ומהדהד אותך כניגוד משלים.
רע שלא מבטל את הטוב, אלא מהדהדו ומשמש לו כניגוד משלים שמהרמן את התהליך. אין טוב בלי רע . גם לז ר ע , זה-רע – יש גבול כי כך הוא נהיה בעל צורה מובחנת משלו -הרע נותן את הצורה לטוב. זו צורת רצונו. החלק הנקבי… טוב לבי לא יתגשם אם הוא חסר גבולות .
רע שם גבול לטוב ולכן קוראים לו רע כי הוא שם גבול . הרע מאפשר את הטוב בעולמנו.
כל תהליך בנוי מצעדים מתוחמים שיוצרים אותו, וצעד חייב גבול – צעד. והתחלת פסיעה חדשה. הסוף של הצעד האחרון היא מוות של אותו צעד אבל פתיחה של צעד חדש. הרוח מבינה את זה, הנפש מתאבלת לפעמים . כל סוף הוא סף…
הנפש רואה בסוף משהו רע. הרוח רואה בו סף להתחלה מחדש. מוות ולידה מחדש. נדב שנא את מרכז הנוי כי פלטו אותו מתפקידו, כאילו נכשל – אבל זה כיוון אותו לטפל באנשים. הוא אמר לו -לך לעבוד עם בני אדם למה אתה מקלקל לנו את הנוי. נדב ראה בו את התגלמות הרוע, עד שהבין שהוא היה הנס שלו. המושיע שלו והלך והודה לו . בעט את נדב אל שליחותו … הכל היה מן ההשגחה. . ועוד עזר לנדב כשנתן לו תעסוקה תוך כדי התחלת העבודה עם מטופלים, ממש ליווה אותו, הרוע הזה שנתן לו צורה, וכיוון אותו כמו שאשה היא צורת התנהלותו של הגבר. . הוא היה המיילדת של נדב. הכל מההשגחה
גם עם ישראל לא העז לבוא לכנען שלו, ודחה דחה כשהוא אומר – בשנה הבאה בירושליים הבנויה. בסוף מינה ה' רשע גדול כמו היטלר אשר שם גבול באאזריות לאוננות הזו, ושלף את העם ממקומו שלחו לישראל . וגם זה לא פשוט . .
בלידתו, נדב עצמו עבר עם אימו 36 /שעות של צירי לחץ ולא הסכים לצאת. ובסכנת חיים עשו ואקום, שלא הצליח. זה היה רק נאצר, חמלניצקי לתינוק ולא עבד. בסוף רק עם מלקחיים יצא = היטלר, קר אז הסכים . . כך יצא העם לציון . עם ראש משולש יצא, כמו העם הזה שעד היום נראה מוזר מאד. ככה יצאנו מאירופה .. השורדים
ניתוח קיסרי זה התערבות מלאכית -התינוק לא עובר שום מעיכה, אבל גם בלי כאב כמו קיסר הוא נולד.. וזה טוב ורע מאד. יתכן מאד שאם היינו נולדים מאירופה בניתוח קיסרי לא היינו מחזיקים מעמד בארץ ישראל. רק מי נולד במלקחי כאב אכזרי מסוגל להקים קיבוצים ולהיות חלוץ אמיתי. …
עם קיסרי היה חוזר לגלות . אבל כאן יצא תינוק קשוח אמיתי,, עד שנדע לרחם לא חוזרים . . חא רוצים לחזור לעבדות .
הבה ניקח רגע התמקדות אמיתית –עירות לתחושת הקיום שלנו .. הרגישו נא.. החיים הפנימיים. מהרגליים . המזגן.. באגן, בלחץ המושב על העגבות.. נדב עושה רגיל התמקדות דרך הגוף.
ההרפיה מאפשרת תחושת האברים בחדות שלמה. וזא גב, שכמות,, עומסים . ללא מאמץ רק קולטים . מאפשרים. כעת עורף.. אחכ הראש.. הכר בו . עליון של הראש… כל חלקי הראש.. מצח. עיניים – לסת תחתונה .. מאמץ?
ועכשיו, האם נפתח פתח לזרימה בחיבור עם קיומכם – זו תחושת הים הפנימי שלנו ראשי ערות לקיום, שיש בנו שמקיים אותנו, ראשית חיבור במקום ובזמן.
משם יתפתח רגש לקיום חם לב לקיום רצון לנתינה – הרגש מצטרף עם חם הלב. כך מתקרבים לקיום בשאלה אבהית מה חסר לך מה אתה מבקש… מה עוד לא הושלם למה את הכמהה. .
מהי התלהבות מקיומנו. בקשב להיותי מתוכי ולא כדי לרצות . איך אני נח אל תוך רצוני הבוער האמיתי, בתוך רצון הבוער בי בעצמה חזרה לומד לנוח בתוכו.
זה מה שקורה עם בני שבט גד, ראובן וחצי מנשה, שחיבים להשתתף בהתנחלות בארץ כנען שרק ממנה יבוא כל מה שאחכ קורה בחוץ בעולם . כך כמו ילד. כל דבר שנעשה היה משם! כל דבר משם בזרימה עם רצונו יתברך .
כי אם אני לא שם, סוטה משם – יבואו הפחד , הכאב , המצוקה ויזכירו לי להתקרב מחדש!! כי כשהתרחקתי התנתקי מהבריאה, נחסמה הבריאה ואני חווה בדידות!
בתחילת נחיים התנתקנו כדי ללמוד נפרדות וזה הכרחי וטוב. כך מלמדים תינוק לשחות … לומדים התנתקות וזה קשה.. עד שרוצים להתקרב מחדש למרחק הנכון .זו ההתנחלות הארץ כנען כך מדייקים בזרימה הטבעית .אז זה מובטח ולא מותנה. הכל ורם נכון בלי התרוצצות . היראה נבנית..
וכל זה יושב על תהליך ה ה ת מ ק ד ו ת !!! הוא המפתח להפעלת הטוב הזה. . כי זו העליה על המוקד, זו ההסכמה להישרף, להעביר את החלק הגשמי לכיוון הסמלי כדי שיוותר איזון הרמוני דינמי פעיל בין שניהם ולא רק גשמי או בעיקר גשמי . .
הכל יושב על ההסכמה שלנו להיות ערים למקומנו וכל זה הבנה עמוקה שצלם הבורא הממצא בתוכנו והכל מתנהל בהשגחה חבל על הזמן ואפשר לסמוך!! אי אפשר לסמוך על עולם דטרמיניסטי אלא תמיד על עולם ב ש ב י ל , שהכל שם בשבילו ובשבילי בו זמנית . עמלק מכה כאשר עייפים ויגעים ולא יראי ה'!! בספק אנו. ההתנחלות בארץ כנען בנויה על התמקדות מצד אחד ויראת ה' מצד שני!!! זהו החבור בין שנים וארץ זה מאפשר לנו לראות המקום הכואב בי, ואני ניכנע לשם כעת ולא בורח עוד
היכולת לסמוך באמת קיימת רק אם אני ירא ה'. סומך על חוקיות הבריאה, על השגחה ומאמין שזה חזק וקיים תמיד!! הסכמה להכיר בחוק האלוהי!! כל הזמן . אילת אומרת איך אני יכולה לסמוך אם לא קבלתי מספיק אהבה מאבא אמא?. איך אפשר להיות בינתי סומך אם לא היה לי את זה אף פעם? והתשובה היא = צלם ה' אשר בתוכך. אותו את מחקה, ממנו צומחת לא צריך יותר .. בעצם הבינה ניתנת ללימוד לא רק דרך חיקוי.. וגם האהבה . אבל כל זה ניתן ללימוד ורישום. משה אשר בתוכנו הוא שמלמד אותנו אהבה ללא תנאי מתוך הטוביות ללא תנאי שהוא. גם להתמקד, וגם את יראה ה'. אחכ יהושוע מחליף אותו בתהליך ההתנחלות משה הוא המורה לנהיגה אבל אחרי קצת ניסיון ועל הכביש אני לא צריך אותו עוד, אני מסתפק בבמה שנרשם אצלי ופועל אינסטינקטיבית. ה' התעבר בי ומשה בי כולם בי . לא אירא רע. לא אירא רע כי אני ביראה, יראת ה'.
גם התמקדות בקרובנות זו אחיזה. ואני מוזמן להרפות מכל האחיזות ולהתערסל באש ה' כאב ה' בזרועות ה' בארץ כנען בנחלה לנוח לי . .
כימהי POST TRAUMA – זו התמקדות בחסר! בנקבי… היהדות היא התמקדות בזכרי@@@ ואז תנודה בענווה בין לבין.
לא מפחד מחסד.. אני בהכרת ה' בבינה.. ללא קשר עם הדת שהיא רק כלי מסייע.
המעבר הזה, מהתפזרות מתגוננת להתמקדות מחדש, מעבדות לחירות, מהשכל המתרוצץ אל הבנת הלב, מאחיזה אל הרפיה ובהתנעת התהליך, – זה מה שמשה עכשיו מייחל לו בנושאו את דבריו אלו . להתניע את העם . . כך הוא רושם בנו את דבריו ומוודא שכל יתנהל בעזרתו יתברך ו ש ה ד ב ר י ם ירשמו כהלכה.
כשאר הדברים רשומים בנו נוכל לחזור ממצב של חוסר דיוק לדיוק כל פעם מחדש.. לבחור בחיים, בטוב בברכה, תוך כדי תנודה מתמדת בין החיים למוות אשר בצורה ספיראלית צומחת מעלה מעלה בכיוונו יתברך . דרך מוות ולידה מחדש סמליים… כל זה מתוך התקרבות לקיום ולא בבריחת התפזרות .
נדב מתנצל בפני משה שתפס חלק גדול כל כך של הזמן בדבריו שלו אבל גם הוא קצת משה הרי , אנחנו, המוישים הקטנים, יודעים.. – זה היה נדהר , נדב, זה היה מקסים!
וישננתם לבניך את כל זה. והן, הבנותייך , תמשכנה בדרך עד העולם . .
ההנ, דברים, א, א – פרת שבדברין אלו הם דהברים 202
זה בחודש שבט… חודש הנביטה… הכל נובט.. שמשה מדבר. הצמחים שותים את מי השנה החדשה והעם שותה את הצורה ממשה בצמא מים חיים.. ככה ה 'נובט בתוך העם .
הואיל משה לבאר את התורה הזו לעם.. משה את מי החיים מן הבאר אל העם . ומספר – מהר חורב ללכת הלאה. ראה, נתתי לפניכם את הארץ אותה תירשו. מהאבות באה הזכות . .
כך משה מקבע בהם את הזכרון להיות זיכרון פעיל לעד.
מחלה זה דבר בריא 