פרשת אמור 2022
ספר ויקרא מטפל לא בפרשת ההתקרבות אל עצמנו דרך עיסוק בנושא של הפרדות. בין הרצון הקטן לגדול, בין טהור לטמא, בין קודש לחול , ובעצם ב מ ר ח ק בין ה נ י ג ו ד י ם כדי להביאו למושלם. זוהי ההפרדה שמביאה להתמר מרצון קטן בהמי לרצון גדול אלוהי בינתי. כל ההוראות שלו נוגעות בשמירת המרחק כדי שיתקיים המתח הנכון לזרימת התהליך.
למעשה ההפרדה העיקרית היא בין זמן י ל ד לזמן ב ו ג ר.!! הנה העניין – התורה מלמדת אותנו את דרך הבינה, היציאה מעבדות לחירות, ואיך לוותר על כל ההגנות שנוצרו מזמן הילדות. כל מנגנוני ההגנה שעשו אותנו עבדים. זמן ילדות הוא לרב זמן עבדות!!
כדי לעבור מדפוסי העומס לזרימה בינתית, יש להתמיר את הכאב לסיפור משל. כך נמשול בכאב. בזמן ילד האו שולט בנו ומכירחל אותלנו לפתח מנגנוני הישרדות להם אנו עבדים. בילדות אנחנו תגותביים וכך שורדים. מנהלים אותנו מצבי רוח רגשיים נפשיים. הם מוסמלים בעממי כנען: החיווי, החיתי וכוכוכו.
זמן ילד הוא זמן כנעני. זמן בוגר הוא זמן כניעה לה'. זה בסדר גנמרו שעשית את זה כילד, אוחמרת ההשגחה חמורת הסבר אשר, בקושי מחביאה את חיוכה, כי לא היתה לך ברירה. גם היום אתה מקבל עצמך כילד זמני אם אתה צונח לילדות כי קשה מדי…
אפשר לפרוט את הזמן הזה רק דרך חסד, רק דרך לחנוך לנער על פי דרכו . . . בזמן בוגר אני יכול לבחור, כי אני נחוש כעת והגעתי לאמצע בין הניגודים, בין גשמי לרוחני…
כך זוג בא לנדב: אנחנו שונאים אחד את השני כבר הרבה זמן.. משעמם, אומר להם נדב, אבל מה אתם באמת רוצים – להמשיך כך או לשנות. זו כל השאלה. להיפרד או להתמודד? מה הייתם רוצים? ללכת בדרך או לברוח ולהתחיל מחדש עם מישהוא אחר. לבנות מה שחסר או ..
ילד או בוגר, נא לבחור! נא להפריד ולהבין איפה אני כעת. אם אני בזמן ילד – ואני כבר לא ילד – אז אולי לעשות מודה ועוזב ירוחם מזמן הילד!! יש בי כבר חלק שיכול להתבונן ולהושיט יד לילד ולעבור לזמן בוגר. אחרת אתם שני ילדים שרבים אחד עם השני ודי.
מגיל בר מצווה כבר אפשר למצוא נקודת משען די לעשות שנוי . יש כבר אפשרות לשמוע את הציווי הפנימי… הרוח מתחילה לקחת הנהגה.. כבר מושיטה יד מהססת… כך תתקיים אמירה , יותר ויותר.. זמן בוגר מתארך וזה כולל הבחירה לתת אמון ללא תנאי, ל ס מ ו ך !!! ולא להיות תלוי בילד, כי קללת אלוהים תלוי . . ל א תלין את המת אשר בתוכך אלא תקברהו ותיוולד מחדש.. דברים כא.. בפרשת כי תצא.
זמן בוגר הוא זמן אמור, זמן צמיחה.. כדי לשמור על אמירה מצמיחה באמת , בנתית, בנתינה בהזנה וחיזוק. באה פרשת אמור לחזקנו:
אמור אל הכהנים בני אהרון, ואמרת אליהם לנפש לא יטמע בעמיו, כא א.
לנפש = החלק הילדי, אל תתערבב שם. חשוב מאד שיישאר חלק אחד לפחות בנפש, הכהנים שלא יתערבב עם הנפש. השאר שיתערבב… אבל החלק הזה נורא חשוב שלא יתערבב.
ובאיזה מקרה שלא ייטמע? בהלכות אבלות . כי שם, שכשמת מישהו ועצוב, יש נטיה גדולה להתערבב מרב עצב וחרדה. – שם חיב הכהן לא להתאבל, לא להתערבב!!! מוות הוא בעצם זמן ילדות כי ילד הוא לרב עובד אלילים קטן, שהוא בעצם מת מהלך! ילד מת מהלך!! איזה גילוי נורא.. ברור שיש ילדים שהם לא.. אבל הרבה ובימינו במיוחד הדור הזה הוא דור לרב מת, דור קשה!!
זהו דור אשר מחזק נפרדות מכל אותה חרדה מפני הליכה בדרך ה', ל. זהו דור מורעל אשר אבותיו הטמיעו בו רעלים מכל הסוגים – TV חשמל קרינה. חומרי שימור, ייאוש הישרדותי..
לכן יש להקפיד שיהיה בכל אחד מאיתנו חלק 'כהן' שלא מתערבב ונישמר כדי להחיות אותנו מחדש, בבוא היום…
כהן רק עם עדו8 כהן יטמע לא עם הנפש החולה הזו. שיישאר טהור.. לחא יטמע בעל בעמין. מי זה הבעל? הרוח האו בעחל הבית הוא לא ייטמע בעמיו, בנפש.. אבל שי פסוק הוא בעל בעמיו -נכון, הוא במקום טוב של משילה בנפש. דרך בעלות על העניין . להכילו. חייב להיות מסוגל להכיל הנפש לכן גם לא קורחה לא קעקוע לא שום דבר שהוא עבודת אלילים הכהנים לא יעשו.
והרי זה מה שאנטיוביטיקה עושה ושאר התרופות חמחלישות אותנו הן עבודת אלילים מחורבנת. כהן אמיתי לא לוקח תרופות, אומר ברוכה באה למחלה כי היא דבר בריא… אולי ייקח תרופה הומאופתיות. כך למשל הפרסיכהנים, כמו מיכאל, אשר שומרים על הגחלת..
גם פאת הזקן שייכת לכאן היא הבינה התבונה הזקנה. כי לחם קודש הם מקריבים הוא מעשה בינה אלוהי.
הכהנים הם ממשפחת א ז ו ל א י – אשה זונה וחללה לא ייקח!! =אזולאי. אז אולי באמת הגיע הזמן להקפיד על כך? אזולאי הם כהנים . . ויש גם כהן צדק = משפחת כף צדיק כשם משפחה יש. חף צדיק גם יש.. אשה חללה זו אשה מתה.. לא ייקח, שיש בה חול ולא קודש.
בת כהן מזנזנזנת בעצם מחללת את ההבנה בינתית של אביה הכהן, וגם הוא אשם. זה שהבין אותה. היא הופכת קודש לחול. אשה כזו באש תישרף = ראויה להתמרה במוקד אש ההתמקדות, המכשפה…
בני הכהנים יכולים להיטמע עם הוריהם, להתאבל, אבל הכהן הגדול כבר לא לא לא. כי חייבת להישאר נקודה ט ה ו ר ה בחיבור בוגר מתמיד. כמו נר ת מ י ד. כמו נשמתו הרכה של ילד כנעני שורד אשר נשארת טהורה כשלהבת קטנה מהבהבת עד אשר יחזור.
מקום אוטנטי שלם הרמוני ממשיך לבעור בתוכו עד אשר יוכל לחזור למקומו – זו מחשבה כל כך נכונה וחשובה!
מי אשר מום בו לא יקרב להקריב כי הוא לא שלם עם עצמו ורוחו. המום מ עיד על נקוטדת כאב יסודית נפשית רגשית. חייב לעשות בדק בית קודם. גם כהן בעל מום שזה אותו דבר בעצם. ברובד הרוחני אסור לו התערבב. מום – נפש מסוכסכת ואסור לה כי תתערבב רוח עם נפש. רגשי נפשי. חייבת להיות הפרדה, זה כל כך חשוב שהחלק העושה את הקרבן יהיה טהור, אחרת הקרבן לא יתרצה ויוליך לטומאה. כי היה פגום. מום = פ-גום, גוף או נפש. רואים שהוא פגום בפנים וזה נראה בחוץ – ואז –פסול ודי.
הלוואי שמנהיגים היום היו נוהגים ככה. הלוואי שמנהיגי הדת היו מבינים דת כמו שאנחנו כאן מדברים.. אומר מיכאל.
הכהן גם אל יאכל מאוכל העם כי דרך מערכת העיכול מתקבל גרעין חווייתי ארש מהדהד עם המערכת הרגשית נפשית, ואם הוא לא כשר זה יכביד. לכן הכהן רק מחזה התנופה יאכל. חזון מניף..
כך יכול כהן להמשיך לנצל ולהינצל , שזה אותו שורש.. ללא מאמץ.. טהור הוא. ולא יקרב טמא אל מקום הקודש כי יקלקל! יטמא! ההבדל הוא גדול. כדי להקריב קרבן ולהתקדם בדרך הריפוי חייבים לבוא טהורים, כלומר לפחות חלק הכהן שבתוכנו… כך לבוא ממקומנו המשתדל מאד בכל לב!!!
כך לא יבוא מת מהלך, זומבי, שרדן על, להקריב קרבן או לאכול קודש. חייבת להיות ה פ ר ד ה בין רוח לנפש – זה מה שמבטיח תהליך.
סוזי – מתי נחשב עובר לבעל נשמה? יש חילוקי דעות. לדעתי – מרגע שהוא יכול לחוות חוויה ולהצטרך להתמודד איתה… מאד מוקדם.. כך מזל מספרת איך ראתה אנרגיה יוצאת מבטנה לחלל האויר וידעה, עוברה מת…
כג א – ברובד הבוגר הלא מותנה, מה מחזק את העם להיות שם? אלו הם המועדים הקבועים, כי הם ללא תנאי. כמו השבת. זה קדוש, לא מותנה. שבת נכנסת, מועד החג הגיע וזה מאמן אותנו להיות ללא תנאי בכלל בחיים!!! מקראי קודש הם מועדי!! שבת –וחג אחרי חג, חג ומועד ונופל בדיוק במקום הראוי.
מפסח שזהו ראש חודשים ניסן, וזו באמת ההתחלה של השיחרור. וכי תבואו אל הארץ עומר ראשית קצירכם הניף הכהן הגדול ואז עומר עומר תבואה, ביכורים. ואז סופרים 7 שבתות 50 יום ספירת העומר להדהד עם שבע הספירות כראוי פנימה.. ואז קרבן.. ל"ג בעומר? בשבוע הבא.
בקציר לקט פאה, לעני ולגר.. ראש השנה, ואז יום הכיפורים .. שבת שבתון הוא לכם לכפר לפני ה'. ונפש שלא עושה נכרתה!. יש צום יום שלם, וכך הלאה. זהו שלד הקדושה שעוזר לנו ללכת בנתיב הקדושה דרך נקודת ציווי קבועות. רצף של מועדים ללא תנאי אשר חגים וחוזרים כל שנה בספיראלללה הגדולה של החיים!
אנחנו שואפים לעשות את כ ל עשייתנו ללא תנאי. מיכאל? משתדל. המועדים האלו הם ארכיטיפים בפנימיות שלנו אשר הלכו והתבטאו כחגים אבל הם בתוכנו אם רק נענה להם! אם נקשיב להם נגיע למצב שכל יום, כל היום נהיה בהתמקדות!!!
כך כל הזמן כך להיות בחיבור לנקודה הפנימית שבלב ולבוא אל מעשינו פחות ופחות כעבדים ויותר ויותר כעבדי ה'!! ובאחרית הימים בכלל לא יהיה צורך במאמץ. שם נהיה!! בפשט אלו הם פרטי מצוות החגים אבל הבה נראה את זה פנימה, לא רק בפשט! נבין שזהו סדר אשר מתקיים כל הזמן בפנימיות שלנו, ובכל יום ככה זה שם, הבה נקשיב!! כל המועדים שם מבקשים הידהוד, מתקיימים כל הזמן בכל רגע בכל החלטה בכל צעד בחיים הם משפיעים!!
זה כאן באמור, כי זהו תנאי לצמיחה טובה, לשמור על חיבור תקין עם מועדי ה'. כל אלו חייבם להתקיים כל הזמן!!! כך הפרי מבשיל לנו, מחג לחג . כל רגע נביא יבולנו אל הכהן להתמרה!!
מועד זה מצב דינמי של דיוק בזמן ובמקום!! קודש זה מועד. 7 מועד צדיק, יפול וקם זה בסדר תמשיך להשתדל.. המשך לאמור! ככה! אף אחד לא כועס רק לך הלאה בדרך ה'. ללא אשמה ויסורי מצפון מיותרים רק לך הלאה!
אם נפלת חזרה להגנות כי היה קשה, נפלת שוב לזמן ילד אין דבר, גבר, קום והמשך. כי אם גרעין זרעת – בטח! לך לזמן בוגר אמיץ. כל הזמן לבנות מערכה מבינה, ממקום חופשי. אפשר גם לפרק קשר, אבל לא בכעס תגובתי אלא ממקום של חופש בחירה, כשאת הולכת אל, ולא בורחת מ…
ממצריים יצאנו לא כי כ אב. גם כאן בארץ האבות כואב – לא, יצאנו כי היינו עבדים ורצינו לצאת לחירות!!! עבודת פרך היא עבודה של פה רך שאין לו דיבור אמיתי, הכל על תנאי בעבדות לריצוי. לא לא – אלא נצא למדבר , לדבר בטוב נכון בפה סח!! שם במצריים שלט בנו פרעה, בזמן ילד של הגנות והישרדות, ודי, לא רוצים ככה יותר, אלא להיות באמת בחפצנו. כאשר ייחפץ = יהיה!! זוהי עבודת ה'! ללמוד להכנע לתחושת הרצון המהותי ולא לבזבז כוחות על טיקטוק!!
ספר הכהנים עוסק בזה. ספר שיווי הצורה עם ה'.
כג לג – ב 15 יום לחדש השביעי חג הסוכות, שבעת ימים = טקס חניכה. זה המובן של 7. ביום השמיני מתחיל הדבר עצמו. קייץ חורף אביבי יתחילו אחרי 7 ימי חניכה. שבעת המינים גם כן ככה..
המקרא מביא פרטי ההתקרבות לה', אל עצמנו דרך הקפדה על זמנים ומעשים. ושבתון. בכל חג המעשים הסמליים המקרבים אותנו אל עצמנו בדרך היסח הדעת הגשמית. כי בסוכות הושבתי את בני ישראל בהוציאי את בני ישראל ממצריים, מעבדות. זהו שלד הלא מותנה. נקודות עדות אשר מחברת את כל המעגלים שלנו.
בפשט זה לשבת עם המשפחה עם העם, הקהילה, ב סוכות. אבל בפנים נפגשת קהילת המקומות הכואבים להתמרה.
כד א – שמן זיית כתית להעלות נר ת מ י ד !! מחוץ לפרוכת מערב עד בוקר תמיד חוקת עולם לדורותיכם תמיד. זה הנר = הכהן שבתוכנו זו הכהונה. נר התמיד כאור הבינה, כמגדלור. זו נשמת הילד אשר כנר תמיד מחכה לסוף ההתמרה. כל ספינות העבדים שטות שמה, כדי להפוך לספינה משוחררת. נדב אומר, נר התמיד זה לא המקום של הכהן . ואני מתעקש , תמים כתינוק בן יומו נרצה שוב להיות אבל בבינה עכשיו. .
ויצא בן אשה ישראלית – פרק כד, י – בן אשה ישראלית שאביו מצרי… ערבוב הניגודים , כי כנראה האמא הישראלית היתה שלום עכשיו של אותם ימים, אוהבת מצרים, ימח שמה… שהאמינה בשלוב. אלא ש.. לא פשוט, בעקיר בסיפורים סמליים כמו זה. ברוןר שהבן הוא יהודי כי האמא יהודייה. כי הרי האם היא זו העושה את ההתמרה לזרע שנ יקלט, כמו לכל חוויה שהיא קולטת.. החלק הנ שי שלנו עושה את ההתמרה.
נדב אומר כן, הכלי נותן המקום אבל מה שזורעים זה מה שיצמח. מתעוררת סערה גדולה בקבוצה -אין ויכוח, נדב, אבל ההתמרה, האם לא היא מרכז המעשה היהודי? לכן האמא קובעת מיהו יהודי!! אבל נדב אומר שבמהות זה האבא קובע. סערה!! הכלי עושה את ההתמרה, אני צועק, וזה הכי חשוב. אבל נדב בשלו – האם מלפפון יהפוך לעגבניה על ידי האם? הזרע קובע! ולא מבין שלא טיב החוויה קובע מה ניזרע – אלא טיב ההתמרה, וזאת האם עושה.
הפשרה – לבני יהודה חשובה ההתמרה, כי היודה היה זה שעשה התמרה מול כלתו (צדקה ממני..) תמר. אט אט מתברר אם כן שאלו בני הודה אשר שם חשובה ההתמרה בעוד לבני ישראל, מזרע יעקב, הזרע חושב..
נדב -זה לפי הזרע, יצמח מה שזרעת!!! ולא שחוב מה הכלי.. אחר כך הכלי עוזר , כן לעשות התמרה, אבל זה לא א הופך מלפפון לעגבניה. נו, נדב, בחייך…
בכלל, כך נדב, המיהו יהודי הזה בא מזמן הפוגרומים והאונס, זה לא בתנך בכלל. כי בהבנה יישום תוצאה מה שאתה זורע הוא מה שצומח.. עקשן נדב.. ומיכאל כבר משלים בחן מרצה – אם גרעין זרעת בטח ( אוהבים אותך שוב, מיכאלי..)
האיש המצרי מקלל את ה' כי הוא בהתנהלות מצרית, למרות שאימו יהודיה לפי בני יהודה, אבל הוא איש ישראלי ולא יהודי. וזה כל ההבדל: בני יהודה שמים דגש על האמא כי היא זו שהעושה את ההתמרה. בעוד בני ישראל שמים דגש על האבא או מה כי הם עוסקים בהלכה ישר אל האל , כמו יעקב, רק חבל שהיום בני ישראל הם נבלים ברשות התורה..
ויש גם עברי שזה מי שעובר מבהמי לרוחני בהתמרה, , שזה כולם בעם העברי..
מזל מספרת שבפרו היה טקס ממש ממש דומה ליהודי.. ממש ממש! במעגל קבוצה עם הדגל קבוצה שם כמו בטקס בביכורים ממש!@!@
אז כאן הבחור מקלל תוך כדי ריב את אלוהי יריבו, את ה'.. נ ק ב בשמו של ה' = הפכו לנקבה = הפך את יעודו של ה' ממשפיע למקבל בלבד. לפסיבי, רחמנא ליצלן… האמא היא שלומית בת דברי לשבט דן = שואפת שלום המנסה לעבור בדיבורים את המכשולים, אך מתנהלת בצורה דינית קשוחה.. שלום עכשיו היא.. ובנה נוקב שם ה' ואז מקללו להיות נקבי ולא זכרי, והאל המסכן מאבד כוחו עקב הקללה. הרי אנו רוצים ללמוד להשפיע לתת שפע בנתינה וכאן האיש חסם זאת דרך הנקבתו של ה', לכאורה.
טוב, העצם -אם בתוכנו מתחרפן חלק לא עד הסוף עברי, ומנסה להיות אוברחוכם, זה מה שקורה.
כך גם בלק לבלעם – קובה לי את העם, שיהיה נקבי וחסר השפעה ופסיבי.. כזה שאפשר להשפיע עליו ולהביאו לעבדות . . לזרוע בתוכו זרע אחר. לקלל את שם ה' זה להוך שצו ליווקה, אולי, וזה כבר לא יהוה, ואי אפשר לאמור עם שם נקוב.. אין צמיחה. זו חזרה לזמן ילד מן מושפע ולא משפיע.
בעצם יש פה בחירה עד כמה אני , או חלקי האלוהי, מושפע מקללה כזו, האם אני זה מזיק לי כאמור. כי אם אני חזק מספיק אני נותן לביטוי להחליק על שריון הקלל שלי והקללה לא חודרת!!
ש/הרי למקולל בחירה האם לקבל את הזרע הרע אל תוכו או לדבוק בה' הפעיל המשפיע האהוב, ולהדוף את הקללה ההיא… לנתץ מצבותיהם של הגויים המקללים . . כי אתה לי ואני לך ביראת ה'..
אמא שלו דינית = נוקשה וקיצונית ברצונה לשלום עכשיו, וטוב לשני העמים . אבל היא מתעלמת מהצורך ב ת ה ל י ך …הטא שם ה'. משם הוא מקלל ומתמקד בחסר, אולי הוא מיואש מיכולתו להשתלב בחברה היהודית הגר הזה.. אפילו שהוא יהודי מבחינת בני יהודה. אבל אולי הוא לא אוהב כדורגל…
יש לבנות את הרצון המהותי למרות קללות שונות , ואת המקלל להוציא מחוץ למחנה ולרגום אותו בהבנות בינתיות עד שיבין, ימות, ויוולד מחדש. מות יומת!! סומכים ידיהם על ראשו כמו על ראש קרבן, כי הוא מוקרב לה' וכך יעבור התמרה… והוא עושה התמרה בעל כורחו. מוות ולידה מחדש..
והנה – מי שמכה נפש בהמה ישלם בבהמה – לא הורגים רצון אפילו בהמי הוא ! ושבר תחת שבר עין תחת עין משפט אחד יהיה לכם כגר כאזרח. עין תחת עין – הרעיון הוא שפגיעה בעין של אחר תפצע אצלך את חלק העין שברוח, אתה בעצם עושה את זה לעצמך, כי כל הפוסל במומו פוסל! לכן הוצאת עין לאחר זה כמו מי שמוציא עין לעצמו כי מצפונו יציקנו…
מול כל עומס אתה לא נאבק אלא דוחקו אל המיותר , כך אתה מרוקן אותו מכוחו על ידי שאתה מכילו ולא נאבק –אין לו אז איך להתפרץ הוא מנופף ידיים באויר, העומס והוא כבר לא עומס כי הוא עמוס הנבות מרה אבנים שזרקת עליו.
הכל בפנימיות שלנו, עם הפרדה, כדי שנוכל לבחור להתבטא ברוחני ולא בגשמי, שזהו ריפוי כזכור. בעצם הרגימה באבנים/הבנות יש דחיקת הסוטה העמוס במחלה חזרה אל קו האמצע, אל הנחישות, כדי שיוכל לבחור אחרת.. כן כן כן, רק כך נהפוך משפיעים ולא עבדי העומס…
כאשר אוהבים מישהו נדמה לנו לפעמים שכל שאנו נותנים לו זו הוכחה שאנו יותר אוהבים. ולא היא! זוהי התניה! הנתינה היא חלק מתהליך הדדי הרמוני. מי שמנסה לרצות את אהובתו ושוחה אל גדתה – טובע, טובע! כי זו התניה ! על תנאי הוא.
אלא עדיף לי להיות בבחירה ולא במחויבות מרצה, לנסות לתת הכל הכל לשני.. זו אהבה על תנאי… אלא נתינה וקבלה בו זמנית.
מי שאומר אני שונא את עצמי נדב אומר לו – החל להיות בנתינה לעצמך ותראה איזה תהליך הרמוני יקרה שם בבת אחת. הכל ישתנה!@ אתה תקוע בשנאה בלבד, אבל אם תתחיל לתת לעצמך אמונה ואהבה, תחווה אהבה ולא שנאה. אז אהיה בן חורין כי אויב הופך אוהב ואני מקבל אהבה במקום שנאה!! כך גם בזוגיות!! כל התניה חוסמת , וואז מעגלי קסמים של התפוררות .
כך אמר נדב לסוזי פעם: אם אני מעניק אהבה לאחר –אין מצב שיישאר אדיש כי אהבה היא אם כל חי, כולם כמהים אליה! כל יצור חי זקוק לאהבה ונתינה שכזו תביא טוב. עם ישראל מוזמן לאהוב באמת.
הכל באהבת אמת ללא תנאי. ונפריד זמני ילד מזמן מבוגר ונבחר בזמן בוגר אמן! ובנתינה נהיה בכל מאודנו, אמן. להתראות
מחלה זה דבר בריא 