אוי דב, יקירי,
איזה שטויות דיברה הפרופסור המכובדת.. ואתה לא ידעת להעמיד אותה על מקומה, לצערי. חבל
מה זה שכר ועונש? אתה באמת מאמין שהתורה הקדושה הייתה נוקטת בדרך אווילית כזו? מה פתאום. הקשב למה שמאחורי הדברים. עזוב קצת ת'פשט – לך לסוד, לסמל, לחור שבסמך – העשה בן חורין. הכתוב אומר בפשטות: יש כאן עיקרון אלוהי שיש ללכת לפיו. אם בדרכי תלכו, כלומר על פי העיקרון הזה – יהיה טוב כי תלכו אל מהותכם, אל מקומכם, אלי, אתברך, אל הרמוניה שלמה, שלא צריך ממש להגשים הגעה אליה, אבל כן צריך להתכוון אליה כל הזמן. שכן יהודי בוחר ללכת:לשם, בניסיון עיקבי לוותר על אלילים, אל אלוהיו ילך אליו, אל…
אבל אם לא תלכו לפי עיקרון זה –אז אני מאד מצטער, זה לא עונש זה פשוט פועל יוצא של סטיה מדרך הישר, ירידה מהכביש במהירות גדולה = התרסקות זה הכל.
קח לדוגמה את המשפט הראשון "אם.. וגו – ונתתי גשמיכם בעיתם…נו אז מה, הגשם ירד בזמן? נחמד, אבל מה הביג דיל? לא! אלא גשמיכם במובן הגשמת מאווייכם, כל הגשמי שאתם רוצים להשיג, במסגרת המגע ההכרחי בין בינה למלכות, בין בינתכם לעולם המעשה – כל זה יבוא בעיתו, בזמן הנכון ובדרך הנכונה, לא מהר מדי ולא לאט מדי, אלא בדיוק . זה הכל
ואז היא מפטפטת עצמה לדעת, הפרופסורה, על עולם הרגש של התינוק ושצריך אהבה. נו, אז מה? כמובן צריך, אלא זו לא הנקודה.. מי שמדייק כאן הוא ידידנו שי זרחי בדרשתו היום בניגון הלב בנהלל – ונתתי משכני בתוככם ולא תגעל נפשי אתכם – יש כאן פאראדוקס של ניגודים, כי אני שוכן בתוככם אבל אתם כנראה שוכנים גם בתוכי ולכן אני צריך להתאמץ לא להיכנס לבחילה ממה שאתם עושים וכך הלאה – והתהלכתי בתוככם והייתי לכן האלוהים – אני בתוככם אבל אני גם בחוץ אלוהיכם. נגודים וניגודים ניגידים משלימים. .
הזמן פעם את נדב כהן איש ימימה שלנו, איש פרשת השבוע שלנו ממעגן מיכאל. תראה איזה אוונגרד של 50 שנה קדימה.. חבל על הזמן. ובנתיים – יישר כוח להמשיך במפעל המבורך הזה. לרב זה מקסים, כמו בפעמים האחרונות. תודה וברכה, ממיכאל
מחלה זה דבר בריא 