הספר הזה היה לי מוזר קצת בהתחלה. קודם כל נראה משעממם, מן פוקנר שכזה… ובכלל, מה פתאם אנחנו קוראים אותו כאן, אין כאן שום מחלה לכאורה. בקושי רופא אחד שהוא ככל הרופאים, לא כל כך יודע איך לעזור, למרות שכל כך משתדל – האבא אומר – "טדי עם הסטטוסקופ שלו, כאילו שזה פותר משהו"..
אבל כשמעמיקים בספר העדין הזה, אכן הולכים וחשים בנוכחותה של מחלה, של מחלת המחלות: המחסור באהבה.. . חסרה אהבה שיש בה כדי לקבל את האחר כמו שהוא, על ידי המשפחה, על ידי הקהילה, ואהבת לרעך כמוך… חסרה קבלת האדם את עצמו, את האחר שבתוכו. קבלת זה שלא שייך, זה שרק גר בו, את הגר.. והרי נאמר גם: ואהבת את הגר אשר בתוכך… זה כל כך חסר כאן, חסר בכלל. …כמעט מתחשק לזמזם – CAUSE THERE IS NOT ENOUGH LOVE TO GO ROUND…
ג'ק חוזר הביתה
לאורך כל הספר מנסה ג'ק לשוב הביתה, לכפר על חטאו. כן היה שם חטא, של גנבה, אולי יותר מזה, אנחנו לא יודעים, אבל די ברור שהוא חטא. אבל החטא עליו הוא מנסה לכפר באמת בכל מאודו זה על היותו אחר משאר בני המשפחה, משאר החברה.. הוא כל כך רוצה להשתייך – מול אביו, מול אחותו, מול איימס.. אך לשווא. זה קשה מדי לכן
הוא טורח לכבות כל ניצוץ קטן של אופטימיות, כדי שלא להתאכזב שוב…
כן , כי ג'ק הוא ג'ק כדברי גלורי, אחותו האוהבת. אחותו, שהיא הרופאה האמיתית היחידה שהוא פוגש כשהוא חוזר. היא כמעט מצליחה להביאו לשמחה, לאושר לנגיעה. כמעט מאפשרת לו את הכפרה הנכספת. בעזרתה הוא עושה את המאמץ הגדול מול איימס, מאמץ של אולי אולי אולי – אבל לא. כמו גם מול אביו מולידו אין הוא מקבל חמלה גם מאביו הרוחני, איימס. ואז חוסר האונים של גלורי – אה, ג'ק… ג'ק, שהוא בו זמנית בלתי ניתן לפענוח ושקוף כולו מכאב. והרי סיבת הכאב מוסתרת בתוכו אפילו מעצמו – אבל הוא משתקף מתוכו בגדול גדול. כשאיימס ומשפחתו מתחילים כמעט לחבב אותו, והוא מתחיל לקוות כל כך.. אבל אז באה פרשת הגר וישמעאל והוא מוצא עצמו שוב ב'עצמות שבורות'. והוא הרי רק רצה לחזור הביתה בשלום…
תולדות, זה כל הסיפור
אמא של ג'ק אמרה פעם: אני מאמינה ש"הילד הזה נועד לשבור לאביו את הלב" . ואכן כך הוא עושה, כאילו מבלי להתכוון. אלו תולדות רוברט: ג'ק. כמו "אלו תולדות יעקב: יוסף". ג'ק הוא מה שנולד מזרעו של אביו, מן הזה –רע שלו. מה שלא הובא לטוב במהלך חייו של אדם עובר לזרעו , לבניו. בניו הם הבנותיו, לטוב ולרע. את הרע על הבן להמשיך לבחון ולהיטיב כמיטב יכולתו.
החיים שלי אומר אביו בהתנצלות החיים שלי הפכו להיות החיים שלך, כמו שמדליקים נר מנר. אפילו שעשית תמיד ההפך מה שקיוויתי..כמובן שעשה ההפך.. אלו תולדות. 118 זהו סיפור עוון אבות על בנים , אלו חטאי אבות אשכלו בוסר, ושני בנים תקהינה… ג'ק מבטא את אותו חלק בנפש אביו שהוא נמנע מלנגוע בו. הרי האב הוא כולו חסד, ועל כן לג'ק לא נותר אלא לעסוק בדין: הוא עושה דין לעצמו… הוא בעל דין בהכרח, בעל כורחו. כמו יצחק לאברהם.
החוק לא יכול להעניש ילד על חטאי אביו אומר ג'ק – אבל אלוהים כן. זה העניין כמובן, אף כי אל עונש כאן אלא המשך משא הדרך. המשך ניסיון תיקון זה הכל
אבל הדבר החשוב בעיני בספר נמצא דווקא בסופו ,בעמוד האחרון. גלורי חושבת על רוברט, בנו העזוב של ג'ק. היא מדמיינת איך הוא יחזור יום אחד.. ציטוט ..
אכן אלו תולדות זו התקווה שהבן יצליח לרפא מה שהאב לא יכול היה.
מחלה זה דבר בריא 