דברי חכמה ששמעתי בדיון בין שניהם על פרשת 'כי תבוא'
(בתכנית 'מקבלים שבת', 16.9.11, שידור חוזר מלפני…)
הוא כינה את הפרשה פרשת התוכחה. היא אמרה לו -זו פרשה חינוכית. חינוכית? הוא תמה. כן כן חינוכית. הרי משה הוא ראשון המחנכים המתחנכים, העוברים שינוי תוך היותם מורים. בעוד שבמעמד הר סיני הוא מביט על הכל מגבוה ,רק הוא על ההר ואמר להם דברים מה לעשות ואיך לנהוג, כאן הוא רק היועץ. כאן כבר כולם משתתפים, כולם עולים על ההר ביחד, ששה שבטים על כל הר, והוא בכלל בצד עסוק בלאפשר להם -הוא המחנך הגדול רואה כעת את חניכיו עושים בעצמם…
ולא סתם עושי – הם מגשימים את חוק האלוהים שהוא לימדם, מגשימים אותו בגדול. החוק של 'שאיפה מתמדת להרמוניה בין ניגודים קוטביים משלימים, בדרך ספיראלית של מוות ולידה מחדש'. משה מציג כאן תרגיל מסכם גדול, שבו ששה שבטים עולים על הר הברכה וששה על הר הקללה כדי שבגיא אשר באמצע שבין הניגודים תשרור אותה הרמוניה מקווה. . זו המסכת שהם מציגים, תלמידיו הבוגרים, מסכת גדולה כשכל ההורים המלאכים, והמנהל – אלוהים צופים ורואים עד כמה המורה משה הצליח להביא אותם לביצועים טובים מאד, להגשמת חוק האלוהים במלואו. ומכאן גם ברכת המנהל הגדול לתלמידיו של משה, שהם גם תלמידיו הוא: אם בדרכי תלכו, כלומר על פי החוק שנתתי לכם שכרגע כאן הצגתם – יהיה ממש טוב. ואם לא – אני כל כך מצטער… על עצמכם תביאו את האסון.
הטקס, עצם הצגת הדברים היא הגשמתם, המצגת עצמה עוזרת להם להפנים את הדבר. ומסביב עומדים עמי כנען, הילדים מבתי הספר האחרים, והם רואים איך תלמידי בית ישראל עוסקים בחיזוק הרוח, ולא בהצטיידות בכלי נשק המקובלים לחיים, כמו אלימות וכל דאלים גבר.
שכן חינוך, אומרת מיריק המופלאה, הוא מלשון 'חנוך לנער על פי דרכו': יש ללמוד מכל ילד איך ללמד אותו!. הרי ילד לומד לדבר לבד, כל אחד על פי דרכו. מדוע לא ללמד כך את כ ל הדברים, בדרכם של הנער ונערה, ולא בכפיית מורה קשה. כי, וכאן מצטטת מיריק את רבי נחמן מברסלב, שאמר לכל ילד ש 'היום בו נולדת הוא היום בו החליט בורא העולם שהעולם לא יכול להתקיים אפילו יום נוסף בלעדייך"… מקסים.
כך הוא נולד, התינוק, 'תמים כתינוק בן יומו', אבל 'ייצר לב האדם רע מנעוריו'… מה קורה אצלו בדרך, לתינוקי המתוק שלנו, איך הוא נעשה רע? מכאב, כמובן – רוע הוא תמיד פועל יוצא החוצה מנפש כואבת. ועל מה תכאב נפשו של ילד? על כך, למשל, שבגיל חצי שנה כשנגמרת חופשת הלידה של האם (אם לא כבר בגיל 3 חודשים) בו זמנית מפסיקים לו הנקה ושולחים אותו לגן. והנה בבוקר הוא בגן! מה זה פה? מי האנשים האלו? איפה אמא? אני רוצה לינוק!!! ואין. לא יתעצב אל ליבו זה, לא יתעצב? יתעצב מאד. יתעצב כל כך שהוא עלול למות נפשית, אם לא ימצא דרך לשרוד. בדיוק כדי לשרוד הוא נעשה רע: דרך המנגנון המופלא של יצירת 'מחלה', מוותר הילד על תמימותו, בה היה מתנהל עד עתה, ב מ ה ל ך, ועובר ל מ ח ל ה. ,כדי לא למות הוא מוציא חלק מכאב הנפש החוצה אל הגוף בצורת כאב גשמי, כמו דלקות אוזניים חוזרות, וכך מאפשר הורדת לחץ הקיטור בנפש. כעת הוא הפל ל'שורד', וזה רע, אבל זה טוב, כי זו ברירת המחדל שלו, זה הרע במיעוטו! אם איננו מצליח להוציא מחלה, כי הכאב גדול מדי או כוחו קטן מדי,( אין בו מספיק אהבה) – הוא מוציא התנהגות נלוזה. כך במשך ילדותו הוא אוגר עוד ועוד הסדרי מחלה, הרבה הסדרים 'רעים במיעוטם', עד שבבואו אל נעוריו לקראת בר המצווה הוא מלא כולו רוע שכזה… אבל הוא חי, לכל הרוחות! הכל צפוי והרשות נתונה לו להתחזק בתוכו ואז יוכל אולי לוותר על חלק מהאלילים שרכש… אם ישכיל לבוא אל נפשו בשלום.
בפרשת כי תבוא מוזמן האדם, בכל גיל, לבוא אל הארץ אשר הבטיח לו האל, היא היא קודם כל נפשו, ולעשות איתה אהבה, שהרי מעשה האהבה נרמז כאן, כשבין שני שדי הרים נמצא גיא התענוגות, מעשה האהבה שמשמעותו העמוקה היא התקרבות של שני ניגודים, איש ואישה, אשר מנסים להביא להרמוניה ביניהם…
זהו הזיווג המפורסם של ישראל עם הקב"ה, אשר אם וכאשר הוא עולה יפה יש ממנו גם פרי – פרי הביכורים שנולד להם, תינוק אהבתם המושלמת.. אותו יש להביא לפני השם, כי הוא אבא לא פחות, שיראה מה נולד….
כך תבוא אל ארץ זבת חלב ודבש, בו החלב הוא מזון התינוקות הנולדים כל הזמן,והדבש מסמל איך מעז יוצא מתוק, מכאב צומח פרי הילולים…
ואכן כל הפרשה אינה אלא קריאה כמעט נואשת לבוא אל הנפש כדי לעשות את התיקון לכאב אשר נצבר בה, אבל גם ידיעה עמוקה שברגע מסוים של החיים תבוא המהות האנושית לעשות כפרה לכאב.
אם תלך בדרך הטובה יתוקן הכאב ויתרפא. אבל אם ברעה -האסון יביא עצמו כפועל יוצא של הכאב, שאי אפשר להכילו לאורך זמן לא כל פעולה. יצא כמחלה או הגשמת מציאות כואבת, ככאב גופני או כמשהו כואב שיקרה בחוץ – הכל תמיד כדי לאזן כאב פנימי שנהיה כבד מנשוא. כך עוד בימי קיין שלא הצליח להוציא מחלה ואלא השליך כאבו על הבל אחיו כמלחמה. ,אומר לו האל – שמע חבל, אם כל כך קשה לך בנפשך עדיף כבר שתוציא את זה במחלה, כי הרי קרוב לפתח רובץ החטאת של מקום הכאב שלך, ואלייך תשוקתו שתבוא להתפייס עימו, אבל האם בכוח תשלוט? לא , ואתה תמשול בו – היינו אם תהפכו לסיפור משל, יהפוך הכאב הגשמי לרוחני סמלי ואפשר יהיה להכיל אותו…
כך עגנון ב 'סיפור פשוט', שם מאפשר דר לנגזאם לגזאם להירשל להבריא מכאב אהבתו הנכזבת על ידי כך שמלמדו לספר את סיפור חייו מחדש,תומך בו קצת, והופך את הסיפור המסובך של הירשל – לסיפור פשוט….
כך גם מיריק שניר כאן בשיר הנפלא (ששכחה להביא איתה, אבל שעיקרו עובר גם עובר בדבריה), שיר שנכתב בעקבות כאב גדול שחוותה כשבנה נפצע בתאונה, ואיך התמודדו הם עם כאב ההחלמה לאורך זמן, ותוך כדי תהליך הבראתו של הילד היא בוראת שיר מופלא, בו מסופר איך כאשר חווים כאב נישתל שתיל העצב בנפשו של אדם, וכשהוא משקה אותו בדמעותיו צומח העץ עוד ועוד כמעט בהיסח הדעת, עד שיום אחד לפתע ציפור מצייצת בין ענפיו, ופרי מתוק הוא נותן… אבל אם לא נקלט עץ העצב, אנחנו נובלים איתו.. יש לדעת לצמוח עם מה שקרה, להכיל אותו ברחמים. כן כן, רחמים… לא פעם יש בנו רחמים גדולים כל כך על עצים, על הטבע, וזה טוב, החברה להגנת הטבע, אבל, שואלת מיריק, מה עם החברה להגנת טבע הילד??? כאשר בגסות ובכוח – שבא כמובן מהכאב הלא פתור שלנו – אנו גוזרים אלם על הילד, משתיקים את קולו האישי , לא חונכים לו על פי דרכו אלא על פי דרכנו, כי כך קל לנו יותר, אונסים את הילד להיות רגיל וממושמע, ובסדר, ו – POLITICALLY CIRRECT' / אנו מרבים רוע וכאב בעולם.
כמו שהוא לומד לדבר בעצמו, בואו נרשה לילידם ללמד עצמם הכל, הכל! הבה נהיה להם רק חונכים, שילכו בדרכם. כך ילמדו את מקומם בעולם ואנחנו להם חונכים בלבד.
הנה כך גם למדו בני ישראל את מקומם, כי משה, המחנך הגדול קודם כל ובו זמנית חינך גם את עצמו במדבר, ואט אט איפשר להם את מקומם לבני ישראל. ואלוהים, האם הוא עצמו לא עובר תהליך חינוכי? עובר גם עובר! הנה מיד אחרי המבול – שם ניסה חינוך בכוח – אומר האל אל ליבו "לא אוסיף עוד לקלל את האדמה בעבור האדם כי ייצר לב האדם רע מנעוריו, ולא אוסיף עוד הכות את כל חי כאשר עשיתי" (בראשית ח 21).
פרשת כי תבוא היא סיכום שנות החינוך של בני ישראל בחטיבת הביניים. כעת הם עולים לחטיבה הבאה, לכיתה הבאה, עם מחנך חדש, שמו יהושע. אם אני לא טועה הוא ילמד אתכם בשנה הבאה. שנה טובה!!!
Read Full Post »
מחלה זה דבר בריא 