Feeds:
פוסטים
תגובות

Archive for פברואר, 2011

דב יקירי, מורי ורבי תודה על הפגישה עם ישראל אלירז. מרתק. אבל נראה לי שאין ביניכם פער כל כך גדול כפי שנדמה לך, אתה איש החלל הפנוי… אתה איש התובנה שאליהו הוא קיצוני של שחור לבן והאמת היא באמצע… אבל היא לא סתם באמצע – האמת היא תהליך, תהליך בלתי פוסק! רק כך אפשר להבין את אהרון ומשה, שני צדדיו של אלוהים, שני צדדיו של האדם. יש בו, באדם כמיהה גדולה כל כך לאלוהי , לרוחני שמייצג משה איש הרוח. זוהי נשמת האדם, שנפשו מייצגת. אבל יש בו גם גוף ,לכל הרוחות, צרכים גופניים וייצר שהוא הכי לגיטימי בעולם אחרת איך נתרבה, איך נחיה? רק אם נאפשר קיום של אמצע דימני המתרחש ללא הפסק בין שני הניגודים הללו. . וכאשר משה איש הרוח נעלם בגופו ורק הוראותיו נישארות 40 יום ולילה, זה קשה מדי לעם הצעיר הזה, והוא זקוק למשהו גשמי, OR ELSE. אהרון מבין את זה יפה ומייצג את זה נהדר. אלא שכמו שאומר ישראל בצדק – הם ניסחפו קצת יותר מדי, והחלו לצחק. את מי זה מזכיר לנו? את בני ישראל המודרניים אשר ניסחפו קצת יותר מדי ואחרי מלחמת ששת הימים, במקום ללכת לכיוון השלום, שמו שלו, יתברך, הלכו לחומר וקידשו עפר ואפר, עובדי אלילים חבושי כיפה. בינו בוערים בעם… או קיי.

אצל משה אפילו לדבר על אלוהים זו כבר הגשמה מוגזמת כי יש בכך וויברציות של אויר והשם המפורש מתדהדהד… אבל איך אפשר לחיות בסטריליות כזו.. חייבים משהו גשמי. אז בא עגל זהב או שטחים כבושים, ומשתלט על הכל, והתהליך של הליכה לקראתו – נפסק. כאן אנחנו נמצאים היום, אומה מבולבלת ומושחתת. מה עושה משה כדי לרפא את העם? בין השאר נותן להם תרופה הומאופתית – טוחן את העגל ומשקה אותם. כך הוא מחזק בהם את העגליות, את הצד האלילי עד כדי כך שהוא נהייה סימלי בלבד והם יכולים להמשיך בתהליך האנושי האלוהי. זה גם מה שחסר לנו כאן היום…בינו בוערים בעם… סליחה, כבר אמרתי את זה.

כולנו מצווים ללכת מן המדבר אל הארץ המובטחת. אבל לא אל כברת אדמה בין הים לחידקל, מטומטמים שכמונו, אלא אל נחלתנו האמיתית, נפשנו, כנמר בפרשת 'כי תבוא' ושם לעשות שלום…

משה ואהרון לא ייכנסו לארץ כי הם מייצגים את הקטבים המנוגדים של מחשבה וחומר. יהושוע הוא כבר פרי פשרה של האמצע ביניהם. הוא הסמלה של הקטבים האלו, , זה מה שהוא מנסה להיות.

ולסיום: למה עגל? כי מעגל צומח פר, ופר נבחר כסמל המושלם של הסמלה, כך לכפר וכו' כזכור. לכן עגל, אומר אהרון, כי מכאן יצמח לנו תהליך אמיתי.

בברכת יישר כוח

שלך בנאמנות,

מיכאל

Read Full Post »

ילדה אחת, בת 10, סיפרה לי את החלום הבא: אצלם בבית יש גן חיות. עשרות כלובים בכל רחבי הבית ובתוכם כלואות חיות פרא. היא ואבא משוטטים להם בין הכלובים, מטיילים ככה, כי מעניין, וגם מפחיד, אבל לעת עתה  הכל בסדר. אלא שלפתע פורץ האריה את הכלוב שלו. מהומת אלוהים! כולם בורחים על נפשם, וכך גם היא ואבא, הרחק, הרחק מן האריה הנורא…

אמרתי לה ולהורים: אתם רואים, הנה לכם תאור של הנפש, של הילדה, שלי שלכם של כולנו: כולה כמו בית מלא חיות פרא כלואות. הרבה אנרגיה צריך להשקיע כדי לשמור עליהן שלא יברחו, גם  להאכיל ולנקות… ולשמור שרק לא תצאנה ולא תאכלנה אותנו.

מטרת הריפוי היא לפנות את הבית מהכלובים האלו. הבית ייעשה חופשי לגור בו, שקט ומרווח, ורק בפינת הסלון, בספריה הקטנה, יהי מונח לו ספר בשם" גן חיות בבית, ובו הסיפור שסיפרנו כרגע. כך יהפוך מצב של סכנה מתמדת לסיפור פשוט, שאפשר לקרוא בו מיד פעם ולהיזכר בחיל ורעדה באריה הרודף, אבל מיד להבין שזה רק סיפור, רק סיפור… זה היה סיפור משך: מקום שחיות הפרא ישלטו בנו דרך הפחד המוחשי – , אנחנו נמשול בהם בסיפור.

מה מביא ריפוי כזה? חם ואהבה, כמובן. והומאופתיה.

קשה שלא להרמז ל ' סיפור פשוט' של עגנון, שבו מאבד הרשל את שמחת החיים ושוקע בדיכאון של ממש כאשר בת זוגו המיועדת נישאת לאחר. מי שמנסה – ובמידה רבה אף מצליח – לרפא אותו, הוא דר לנגזאם  (לאט, באידיש) אשר לנגזאם לנגזאם מחזיר לו את שמחת החיים פשוט דרך סיפור חייו שלו, של הרופא, שהוא מספר לפציינט שלו. גם חייו של לנגזאם הם נישט גיפערליך, לא פשוטים, אבל הביחד הזה של כאב משותף, ההזדהות, חלוקת הנטל , מספיקים כנראה כדי לאפשר להרשל להפוך את הסיפור המסובך שלו לסיפור פשוט: הנוכחות האנושית של הרופא מאפשרת לעשות את הדבר המסתורי הזה, שהוא עיקר העיקרים בריפוי: להסמיל, להטמיר, להקטין, לספר לעצמו את סיפורו שלו מחדש בדרך שאפשר להכיל כעת, וכך יהפך סיפור שהיה די הרבה זמן מסובך מדי להכלה  – לסיפור פשוט. כואב – אבל פחות. על המדף נירשם וניקלט כעת סיפור חדש לספריה הגדולה של הנפש, לזיכרון, סיפור האהבה הנכזבת של הרשל. במקום שישלוט באיש ויגרום כאב עד כדי דיכאון –כעת מושל בו הרשל, הוא הפך אותו למשל , לסיפור פשוט, והאנרגיה שלו יכולה להיות מופנית כעת לחיים עצמם. ובא שלום על ישראל, אמן.

Read Full Post »

על פרשת "תמורה"

דב, איש יקר לי מאד,

אני איתך באבלך, בעצב הגדול, בנחמה… חזק והתחזק!

יצר הרע טוב מאד? אוי, זה מזכיר לי משהו… משהו…? כן! – מחלה זה דבר בריא. בקיצור – אלילים זה דבר בריא. והכרחי. וזה כל העניין. הגב. גמבורד צודקת, אבל גם טועה מאד, כמובן. צודקת שהיו שם אלילים -ואכן איך אפשר בלי אלילים שכאלו. מהיכן ילך אדם אצל אלוהיו, אם לא מעבודת אלילים. איך נוצר האל אם לא כניגוד משלים לאלילים, שנוצרו כניגוד משלים לו בו זמנית… אבל אלילים זה לא רק טוב. זה גם הכרחי כזכור. ילד בגן שנה ראשונה וכו. איפה מדבר האלוהים, היכן הוא אומר את מילתו אם לא בין שני אלו בתווך בדיוק, במקום. במקום האמצע שבין הניגודים. המקום של אהבה, שלום הרמוניה, מקום. אוי, כולם שמות שלו, יתברך.

אמור מעתה: כמו מחלה, גם עבודת אלילים זה טוב מאד – בינתיים! כלומר, אדם שנולד לא מזמן ומנסה לשרוד עבודת אלילים היא הכרח בל יגונה. כעת, כשמלאו לי 13, הוא לובש מצוות ומתחיל ללכת בדרך ולנסות לוותר על אלילים. זוהי הדרך הנעשיית ברווח ההכרחי שבין שניי הכרובים . שני אלו שואפים לאיחוד מלא, אבל לעולם אינם מגיעים שמה,  נא לא לבצע משגל ממש.  רק להשתוקק. טנטרה, כן טנרטה. לא מגע של ממש. בבקשה.

אז הפרדוקס הוא הכרחי כי הוא יוצר את המתח שבין, את התהליך שהוא העיקר, הוא עיקר העיקרים – הדרך אליו, יחתברך. לא צריך להגיע ממש! גם אי אפשר. אבל יש לבחור אם נמצאים בדרך אליו או נישארים בעבודת אלילים בלבד. שגם זה בסדר  גמור: בגילגול הבא נעשה אחרת…

לחולים שלי   המשתוקקים תמידית להבריא, אגב, -אני מספר שהכפורת היא בעצם המכשיר באמצעותו עושה האל את התיקון –  עוזר בעיכול החוויה התקועה ובהסמלתה כדי שהמחלה תעשה מיותרת. רק שהמכשיר הזה דורש הרבה חשמל, הרבה אנרגיה. הוא זקוק ל 80.6 חשמל, ולך אדוני,  יש כרגע רק 40.4…. אז בוא נחזק אותך.

אז בוא נחזק אותך,דב: אתה עושה כאן מלאכת קודש, מצווה אחר מצווה ובשמיים לא סתם מרוצים ממך, שתדע, אלא אף הכינו לך כיסא אפיריון מדהים…

אל תמהר שמה, דב. אתה עדיין נחוץ כאן מאד. במושב ליצים זה. בעזרת השם עד 120, ובטוב, יקירי.

תלמידך המסור תמיד, מיכאל

זהו מדור בו יובאו תגובות מדרשיות לתוכנית הטלויזיה של דב אלבוים 'מקבלים שבת'. הכתוב הוא כולו על אחריותי ואין בו כדי לומר משהו בשם מגיש התכנית, שהוא מורי ורבי זה שנים. כל הנאמר על דעתי נאמר ואינו מחייב אף אחד לשום כיוון מלבד מחשבה צלולה.

Read Full Post »

%d בלוגרים אהבו את זה: