דברים פרק כו
א וְהָיָה, כִּי-תָבוֹא אֶל-הָאָרֶץ, אֲשֶׁר יְהוָה אֱלֹהֶיךָ, נֹתֵן לְךָ נַחֲלָה; וִירִשְׁתָּהּ, וְיָשַׁבְתָּ בָּהּ. ב וְלָקַחְתָּ מֵרֵאשִׁית כָּל-פְּרִי הָאֲדָמָה, אֲשֶׁר תָּבִיא מֵאַרְצְךָ אֲשֶׁר יְהוָה אֱלֹהֶיךָ נֹתֵן לָךְ–וְשַׂמְתָּ בַטֶּנֶא; וְהָלַכְתָּ, אֶל-הַמָּקוֹם, אֲשֶׁר יִבְחַר יְהוָה אֱלֹהֶיךָ, לְשַׁכֵּן שְׁמוֹ שָׁם. ג וּבָאתָ, אֶל-הַכֹּהֵן, אֲשֶׁר יִהְיֶה, בַּיָּמִים הָהֵם; וְאָמַרְתָּ אֵלָיו, הִגַּדְתִּי הַיּוֹם לַיהוָה אֱלֹהֶיךָ, כִּי-בָאתִי אֶל-הָאָרֶץ, אֲשֶׁר נִשְׁבַּע יְהוָה לַאֲבֹתֵינוּ לָתֶת לָנוּ. ד וְלָקַח הַכֹּהֵן הַטֶּנֶא, מִיָּדֶךָ; וְהִנִּיחוֹ–לִפְנֵי, מִזְבַּח יְהוָה אֱלֹהֶיךָ. ה וְעָנִיתָ וְאָמַרְתָּ לִפְנֵי יְהוָה אֱלֹהֶיךָ, אֲרַמִּי אֹבֵד אָבִי, וַיֵּרֶד מִצְרַיְמָה, וַיָּגָר שָׁם בִּמְתֵי מְעָט; וַיְהִי-שָׁם, לְגוֹי גָּדוֹל עָצוּם וָרָב. ו וַיָּרֵעוּ אֹתָנוּ הַמִּצְרִים, וַיְעַנּוּנוּ; וַיִּתְּנוּ עָלֵינוּ, עֲבֹדָה קָשָׁה. ז וַנִּצְעַק, אֶל-יְהוָה אֱלֹהֵי אֲבֹתֵינוּ; וַיִּשְׁמַע יְהוָה אֶת-קֹלֵנוּ, וַיַּרְא אֶת-עָנְיֵנוּ וְאֶת-עֲמָלֵנוּ וְאֶת-לַחֲצֵנוּ. ח וַיּוֹצִאֵנוּ יְהוָה, מִמִּצְרַיִם, בְּיָד חֲזָקָה וּבִזְרֹעַ נְטוּיָה, וּבְמֹרָא גָּדֹל–וּבְאֹתוֹת, וּבְמֹפְתִים. ט וַיְבִאֵנוּ, אֶל-הַמָּקוֹם הַזֶּה; וַיִּתֶּן-לָנוּ אֶת-הָאָרֶץ הַזֹּאת, אֶרֶץ זָבַת חָלָב וּדְבָשׁ. י וְעַתָּה, הִנֵּה הֵבֵאתִי אֶת-רֵאשִׁית פְּרִי הָאֲדָמָה, אֲשֶׁר-נָתַתָּה לִּי, יְהוָה; וְהִנַּחְתּוֹ, לִפְנֵי יְהוָה אֱלֹהֶיךָ, וְהִשְׁתַּחֲוִיתָ, לִפְנֵי יְהוָה אֱלֹהֶיךָ. יא וְשָׂמַחְתָּ בְכָל-הַטּוֹב, אֲשֶׁר נָתַן-לְךָ יְהוָה אֱלֹהֶיךָ–וּלְבֵיתֶךָ: אַתָּה, וְהַלֵּוִי, וְהַגֵּר, אֲשֶׁר בְּקִרְבֶּךָ.
.
1. בחרתי להביא לפניכם את הקטע הזה דווקא, כי הוא מדבר בצורה מדהימה על מחלה וריפוי. ואני הרי רופא… בכלל פרשות השבוע הם בעיני כשעורים שבועיים המלמדים אותנו את מהלך חיים הנכון. והתנך כולו, מבחינה זו, הוא ספר הוראות לריפוי… ואם ריפוי, אז תמיד מבפנים החוצה: קודם כל ריפוי של הנפש, ומכאן יתרפא הגוף שנאמר נפש בריאה בגוף בריא.. הפסוקים האלו הם דוגמה ומופת לעיקרון הזה
2. כי תבוא אל הארץ… מהי הנחלה שהשם יכול להבטיח וגם לקיים בלי להסתבך בבעיות בין לאומיות עם פלשטינאים וכו? זוהי כמובן נפשו של האדם: כשתחליט סוף סוף לשוב פנימה אל עצמך, כדי לעשות שלום בנפשך ולהתנחל בה מבראשית עד אחרית – הנה מה שתעשה. קח את פרי הביכורים… וכו. ביכורים כי אתה נולד כאן מחדש, אתה כמו בכור לך עצמך.
.3והנה אתה עומד לפני מזבח אלוהים ומספר לו, ולעצמך מחדש את סיפור המחלה – כי סיפור מחדש מאפשר לחוות את החוויה ההיא, הקשה, טוב ונכון יותר, וכך לעכלה סוף סוף,, לקבלה ולהפכה לזיכרון פשוט: ארמי אובד אבי…כל סיפור המחלה מקופל ב 3 מילים אלו: יעקב אבינו, – כלומר בעצם כל אחד מאתנו בניו, יכול להרגיש פתאום אבוד, מבולבל: האם יהודי הוא, האם ארמי?… משהו לא בסדר. הוא לא בהרמוניה, הוא יצא ממקומו, הוא כבר לא במהלך הוא במחלך… הוא חולה. לא ברור בשלב זה מדוע זה קרה, אבל שימו נא לב מה הוא עושה כשהוא חולה – הוא יורד מצריימה! חלש, חולה, במתי מעט, הוא מתרחק מארצו – והנה דווקא שם, בגולה, הוא הופך לגוי גדול . העם גדל במובן הפיזי, הוא מתחזק בגודלו. אבל אז מתחילים המצרים להרע לו, לענותו בעבודה קשה. למה עכשיו?
4 .זה הזמן לחשוב ולדבר בשפת הסתר של התנך – שפת הסמלים, שפת לא ידעתי. בשפה הזו המצרים הם אותם מקומות נפש שכאבו והציקו עוד בארץ, וכאבן הוא שיצא החוצה בצורת המחלה של 'ארמי אובד אבי'. כך נודד יעקב אל לבן כדי לעשות דרך תיקון ולהבריא. וגם הוא היה בעינויים של 7 ועוד 7 שנים… כעת כשהתחזק העם בכוחו עולים הכאבים הצרורים בתוכו והוא צריך להשקיע יותר ויותר עבודה קשה כדי שהם לא יצאו ולא ישתלטו עליו… וכך אנו מגיעים לנוקדת השיא של הפרשה:
5 .הכאב הפיזי הולך וגובר, הולך וגובר עד שהופך בלתי נסבל, ואז קורה הנס האמיתי: הכאב החיצוני מתאחד עם הכאב הפנימי העתיק לזרם אדיר, וכמו במטען חלול, הם מותכים יחד לצעקה אחת גדולה הפורצת ויוצאת אל אלוהי אבותינו – עוצמה אדירה של כאב אמיתי שיש בו איחוד כאב של פנים וחוץ, ומזעקה זו נוצר ומתגלה ומהדה ומגיב הכח האלוהי, שהוא תמיד גם בנו פנימה וגם בשמיים, והוא כלומר אנחנו הוא מוציאים אותנו מארץ הכאב הצרור ביד חזקה ובזרוע נטויה ומביאנו אל ארץ זבת חלב ודבש… הנה היא, יציאת מצריים, כולה תיקון נפש אחד גדול.
6 .וכדי שנזכור ולא נשכח, מזכיר לנו אלוהינו איך לשמור על הטוב הזה שבא לנו: לשמוח, לשמוח במה שיש, בכל הטוב אשר נתן לך אלוהייך. השמחה שבלב היא המרפא הגדול מכולם. אבל שים לב: כדי לשמור על השמחה חייב לשרור מצב של איזון הרמוני בביתך: בינך לבין הגר אשר בקרבך – הם מקומות האחר אשר בנפשך שאם לא תחיה איתם בשלום יתמרדו בך ויגרמו למחלה. הלוי מלווה ומאפשר את הפיוס הזה, ובין שניכם כך מתקיימת הבריאות הטובה.
מחלה זה דבר בריא 