פרשות שמיני, תזריע, מצורע, ואחרי מות – פורשים לפנינו אצת מעשה הקרבן במהותו, חוקיו וייעודו.
בסופו דבר הקרבן מכפר על חטא שחטאנו, דרך קרבן חטאת, ואח"כ שיגור המסר לשמיים דרך קרבן עולה.
"חטאת" – כי החטאנו במעשה את האמצע ההרמוני של התנהלות העניינים. עיקר הסיפור הוא חוויה שהיתה קשה מדי לעכל באותו רגע ועל כן נשארה תקועה במהותה הגשמית. לא הצלחנו להפוך אותה לנכס רוחני, ולכרטס אותה בפינת מיכל הנפש כזיכרון, כזה או אחר.
והנה, עוד מימי משה והסנה (עיין קצר אחר..) נועד הקשר עם האל לעזור לנו בדיוק בנקודה זו, לעכל חוויה שהייתה קשה מדי. לכך נועד הקרבן. לעזור בהסמלה. איך נדע כי כך? הסוד הוא, כרגיל, במילה: נביט במילה לכפר: איזו חיה מסתתרת במילה הזו? נכון, פר. ובאיזו חיה משתמשים לקרבן חטאת? נכון, פר. ולמה להקריב קרבן? כדי לכפר. כפר – זה: כ – פר. כמו פר. כמו פר? כן, כלומר לוקחים פר שלם והופכים אותו למשהו שהוא כמו פר. למשל: פר שנשרף על המזבח ועולה בעשן השמיימה. לא הפך מגשמי לרוחני? הפך. אז לא קיבלנו כאן פעולה שרומזת, מסייעת, מדגימה, עוזרת לחוות – הסמלה? קיבלנו.
עוד מימי אברהם והעקידה מעשה ההסמלה הוא עיקר עבודת האלוהים, עיקר ההתקרבות אליו, יתברך, דרך ויתור על אלילים. יום כיפור הוא היום ( הסימלי..) בו אנו נקראים לעשות מכסימום הסמלה, ולוותר על כמה שיותר אלילים. מעשה הכיפור הוא הוא הוא הוא, ההסמלה. כך נחזור ממחלה לריפוי, מ- DISEASE ל- EASE .. מ DYSHARMONY- ל- HARMONY, מעבודת אלילים לעבודתו, יתברך.
תודה לפר שמסכים להקריב עצמו במקומנו. תודה לאייל שמסייע לעניין חתימה על התיקון גם למעלה. תודה לכם שקראתם עד כאן. בברכה
מחלה זה דבר בריא 