1. כמו סביבון, אנחנו.
הסביבון, כל עוד יש בו תנופה גדולה, אנרגיה טובה בציר המרכזי שבו, הוא אץ רץ יציב וזקוף, שקט ובוטח, תאווה לעיניים. אבל כאשר נחלשת תנופתו ומצוקת הזמן עולה, הוא מתחיל להתנודד, זורק תנועות משונות לצדדין, מתאמץ בכל כוחו להמשיך בתנועה, אך אבוי, אין כוח, זה קשה מדי – הנה הנה הוא נופל שדוד, ועל צידו ינוח.
והאדם, כל עוד צעיר וחזק הוא קדימה ירוץ בתנופה גדולה, והכל, נראה בסדר. אבל כשהוא ממשיך להתמודד עם חוויות חיים שקשות לו, והכאב נהיה קשה מנשוא, חשוב לו מכל לשמור על נפשו, ולע כן ינסה לזרוק את הכאב הזה החוצה בצורת מחלות, ומצבי רוח, שרק לא יחלש מבפנים. ולבסוף? הוא נופל שדוד, ועל צידו בשלום ינוח.
1.5 . והומאופתיה, מה לה ולזה?
הכל, זה פשוט מאד, כמו שאמא שלי תמיד אמרה: ההומאופתיה מנסה לחזק את האדם באותו ציר מרכזי שנחלש, בנפשו. לתת לו מן הטבע תמצית תכונות של צמח או מינרל או חי בעל תכונות התנהלות דומות לשלו, ובכך לחזקו בדרך הספיראלית של החיים. שישוב, וירוץ, בשמחה וגיל, אם זה עמק או גליל, בין הרים ועמקים, בשדות הירוקים. שיתרפא. שיבריא
2. על הרופאים. עלינו, הרופאים.
אנחנו, הרופאים, ממש במצב טרגי. למדנו רפואה שלא תמיד מרפאה ממש, והחולה בא שוב ושוב עם אותו כאב או גרוע ממנו. הרופא באמת רוצה לרפא, לא רק כי אמא אמרה לו ללמוד רפואה. וכשאיננו יכול לעזור זה כואב לו, כאב חוזר ומתמשך.
כדי שלא יכאב יותר מדי, הוא מתחיל לשים חומות של הגנה סביב ליבו. עוד ועוד חומות הגנה הוא שם במהלך חייו, וכאשר בא הזמן ש ל ו לעשות דרך של תיקון פנימה – הכל חסום. ומי מתאבד יותר מכל קבוצת המקצועות? הרופאים. ומהרופאים, מי הכי הרבה? המרדימים, פסיכיאטרים ורופאי שיניים. מילא הראשונים, תישאלו, אבל למה רופאי שיניים, הרי לא חסר להם כסף…. כן, נכון. אבל יש דבר מהותי שמשותף לכל אלו: שלושתם מרדימים את הכאב. והוא החטא הגדול מכולם. הם אינם יכולים לשאת חטא כזה, ועל כן הם הם מוקפצים לגלגול הבא…. שיהיו בריאים. שנהיה כולנו בריאים, לחיים טובים ושמחים.
מחלה זה דבר בריא 