מחלה זה דבר בריא

ד"ר מיכאל פרסיקו מומחה בריפוי ילדים ממצבים של מחלות

חוזרות: דלקות אוזניים, אסטמה, פריחות של העור

– כל מה שקורה לילד בשנה הראשונה בגן, וגם

אחר כך.

דרך טיפול הומיאופאתי קלאסי. כדאי לנסות…

עושה גם טיפולי הומיאופאתיה בביקורי בית

לתיאום פגישה אנא התקשרו 04-8326801

 

לקריאה נוספת על הטיפול, לחצו כאן

 

הומאופתיה היא דרך טיפול העוזרת לאדם להתגבר על המחלה דרך חיזוק כוח הריפוי העצמי שלו,    מ ב פ נ י ם .  את זאת עושה ההומאופתיה בכוח המילה, הסמל, בכוח        ה מ ש ל .

היפוקראטס, איש זקן חכם שחי במאה ה 4 לפנ"הס הגדיר מחלה  כ"הפרה  של האיזון ההרמוני  (=בריאות)  באורגניזם (להלן: חי), עקב חדירת גורם  מ ב ח ו ץ, אשר כניסתו גורמת למצב של איזון פחות מוצלח. הבריאות תוחזר כאשר מערכות ההגנה של הגוף יצליחו להטות את המצב שוב לכיוון של איזון טוב."

ה א נ מ א ן , אבי ההומאופתיה, שפעל בתחילת  המאה ה 20,  הבין שאותו גורם חיצוני המפר את האיזון, יכול להיות כל "חוויה" (EXPERIENCE, IMPRESSION), גשמית או רגשית אשר החי מתקשה להתמודד איתה באותו הרגע. המדובר בחוויה המתקבלת פנימה בדרך הרגילה של החושים, אלא שעוצמתה הסובייקטיבית גדולה כל כך עד שקושי זה מאיים לכלות את כל האנרגיה של החי, ובכך מאיים על עצם קיומו:  אין לו כוח "לעכל", לקבל, להטמיע חוויה כל כך קשה, והוא עלול להגיע לידי שיתוק מקפיא… מוות.

 

הנה שלוש דרכים בהן יכול אדם להתמודד עם חוויה שהיא למעלה מכוחו:

 

1. להתעקש לעכל את החוויה הקשה מנשוא הזו למרות הכל – ואז עלול הוא להגיע לאפיסת כוחות, לשקוע בתוך עצמו (ספיראלה פנימית, ציור 1) עד למצב של ההגנה הנואשת מכולן, ה ת נ ת ק ו ת מהמציאות =  פ ס י כ ו ז ה. או מוות.

 

2.  להשליך ממנו והלאה את הכאב הבלתי ניסבל הזה החוצה, אל (על) מישהו אחר, כלומר  לעשות   מ ל ח מ ה (כמו בסיפור קיין והבל): גם זו אפשרות קיצונית העלולה להסתיים בכי רע.

 

3. ללכת ל  " ה ס ד ר   ה מ ח ל ה " .

כאן מתאפשר לחי לסגור את  את החוויה הקשה הזו  בתוך קופסה, "תיבת פנדורה" שכזו, לשים אותה בצד. להדחיק. בכך הוא מקבל רשות  שלא להתמודד בינתיים עם הכאב,  ב ת נ א י  שיישלח חלק מהלחץ, מהקיטור שהצטבר  -החוצה אל הגוף, תוך הגשמת כאב גופני, מחלה או התנהגות מוגזמת (ספיראלה חיצונית, ציור 1). לשמור את נפשו מתמט במחיר של כאב גופני

 

בין הכאב הגלוי שבחוץ לבין זה החבוי בחוויה שבפנים נשמר שווי משקל, אך אין זה עוד מצב של  ה ר מ ו נ י ה   שלמה – בריאות –  אלא איזון  ע ל  ת נ א י. האדם שורד, מתפקד, מתפקד שורד,  בינתיים. עדיין סובב על קו האמצע של החיים (ספיראלה גדולה, ציור 1). כלומר שומר על בריאות נפשו, אבל כעת זוהי בריאות על תנאי: הוא נשאר בריא בפנים, בנפשו אבל משלם בגופו, בחוץ. הוא כבר לא   ב מ ה ל ך , כעת  הוא  ב מ ח ל ך.

ממצב מושלם של "POSITION" הוא עבר ל ""DISPOSITION, מ" "EASE ל ""DISEASE, ומ HARMOMY  ל DISHARMONY…  = מחלה.

ועדיין  מצב זה עדיף עשרת מונים על שני המצבים האחרים, הקיצוניים, המובילים להתפוררות ומוות. כי כאן לפחות נשמרת האנרגיה הבסיסית, בינתיים, ונשארת אפשרות של תיקון, יש תקווה לריפוי שלם בעתיד. הוא נישאר בריא בנפשו – כלומר מסוגל          ל ב ר ו א  עצמו מחדש בכל רגע…

 

מ ח ל ה    –   היא אם כן " מצב של איזון ביניים, נחות יחסית לזה של הרמוניה מלאה (בריאות), ואשר גם דורש השקעה נוספת מתמדת של אנרגיה כדי לקיימו, אבל משאיר את החי בתהליך  המאפשר  חזרה לבריאות, ועל כן הטוב ביותר האפשרי במצב שנוצר".

                 מחלה כעבודת אלילים: המצב האנושי הנפוץ ביותר.

תינוק שנה ראשונה בגן: איפה אבא? איפה אמא? הוא מבוהל ועצוב. אל תתעצב אל ליבך, אומר לו האליל במצוות האל, שים בצד את הבהלה,  בתנאי רק  שתוציא את הכאב לגוף בצורת מחלה. נראה מה כתוב אצלך בגנים… דלקות אוזניים? מצוין! הילד עושה דלקת אוזן, כשהכאב הגלוי באוזן, מאזן את הכאב החבוי בנפשו, ובינתיים הוא מאוזן על תנאי,  הוא ש ו ר ד : משלם בכאב הגוף כדי לשמור על הנפש.

משל למה הדבר דומה?  למי שעומד על גג משופע ושומר איזון כדי לא ליפול (ציור 2). ואתה אומר לו "רד, ידידי, מה קורה?" והוא:  "לא ארד, למטה יש  מפלצת,  לא יורד". "מפלצת", אתה אומר, "מפלצת?… הנה לך חרב קסמים, הורד לה את הראש!" והוא מוריד. אבל מה עושה מפלצת כשמורידים לה את הראש?   מצמיחה שניים חדשים..

זהו מה שקורה כשאנחנו הרופאים נותנים אנטיביוטיקה לדלקת האוזן: זו נעלמת, אבל הלחץ חוזר לנפשו של הילד. מה עושה תינוקי בריא כשמחזירים לו לחץ לנפש? תוך ימים  מוציא אותו שוב כדלקת אוזן! מה עושה רופא שזה מה שהוא יודע? שוב נותן אנטיביוטיקה! מה עושה תינוקוי… וכך הם משחקים את הפינג פונג העצוב של הרפואה המודרנית…

לא: ריפוי אמיתי חייב להיעשות מבפנים בלבד. אבל מה מרפא מבפנים? מה הדבר שהכי מחזק את נפשו/רוחו של תינוקי, שההורים  נותנים בלי חסך?  אכן – חם  ואהבה  –   זו תמיד תרופה מס. אחת, שתיים שלוש ארבע וחמש לכל מחלה…  ובמקום העשירי, בצניעות – הומאופתיה.

איך עובדת תרופה הומאופתית? איך היא מחזקת מבפנים? שלושה סיפורי ריפוי:

א.  קיין והבל. קיין עובד האדמה המסור, הכבד –  מקנא בהבל רועה הצאן הקליל.  אלא שבמקום להוציא כראוי את עודף הלחץ כ מ ח ל ה , הוא מוציא אותו           כ מ ל ח מ ה על אחיו. מה אתה עושה, צועק אלוהים באוזניו, אתה תהרוג אותו! עדיף  שתוציא את כאב הקנאה שלך  כמחלה, כי הרי "קרוב לפתח חטאת רובץ", (בראשית ד 7) מקום הכאב שבגללו  החטאת, יצאת  ממקומך  – "ואלייך תשוקתו"- כאב הקנאה משתוקק שתבוא להתפייס עימו, שתעשה שלום בנפשך. אבל, האם בכח הזרוע תכרית את הכאב? לא, – "ואתה תמשול בו"!  זהו סוד גדול: אם תצליח לספר את כאב הקנאה כסיפור מ ש ל, או אז  יהיה זה רק ספרון קטן בפינת הנפש ולא מפלצת ענקית מפחידה שממנה אתה בורח  להרוג הרג. המשל את הכאב  –  וכבר חסכת כל  שאתה משקיע בהתגוננות מן  המפלצת: שומרים, גדר,  אוכל, גנרטור… הרבה אנרגיה.

 

ב.  נחש הנחושת  (במדבר כא 1-9 ). בני ישראל לא מתנהגים, רוצים לחזור מצריימה. אלוהים מה זה  כועס. הוא שולח בהם את הנחשים שרפים שנושכים את העם. העם מתים, והשאר צועקים: משה!!! משה-אלוהים, אלוהים-משה… טוב, נעתר בסוף האל, אפסיק את המגפה. אבל ראה נא איך זה יקרה:  עשה  לך נחש נחושת ושים אותו על נס, על מקל כמו של דגל, וכל מי שיביט בו  – יירפא מהנשיכה שננשך ולא ימות. אתה בטוח, שואל משה?  הומיאופתיה, אומר אלוהים,  כאילו…  אבל זה עובד! כל מי שמביט  אל נחש נרפא מיד. איך זה עובד?  התשובה שאני אוהב באה מעולם המיסטיקה:  כל מי שמסתכל אל הנחש מפנים מאותיות  נ.ח.ש.  תכונה של – נחישות,  ונהיה נחוש מאד. במה? כל אחד בדרכו: הבכיין נהיה יותר בכיין, הבטלן יותר בטלן, והשתלטן נהיה הרבה יותר שתלטן! הוא נהיה כזה שתלטן-על, שהוא חוזר כעת אל מקומו המקורי ממנו נדחק עקב עומס החוויה, הוא חוזר אל דרך התנהלותו הרגילה השתלטנית בלי צורך להיות בה על תנאי. לשם ריפוי אין צורך שישתנה. אדרבא: הוא נהיה עוד יותר הוא עצמו, במקומו. שתלטן בלתי נלאה.

עכשיו,  כשתבוא שוב חוויה שהוא לא יכול לשלוט בה , במקום לשקוע במועקה וכו, הוא כעת  י ס פ ר  לעצמו שהוא שולט, כסיפור משל,  ולא יצטרך לשלוט באמת! הוא הרפה אל ההוויה הסיפורית-משלית שלו, כשהוא מבטא את הצורך שלו  לשלוט כעת כסיפור, ואיננו חייב להגשימו במציאות! במקום שהצורך הזה ישלוט בו הוא  עכשיו  מ ו ש ל  בו!

למשל תינוק שנה ראשונה בגן שרגיל היה  לשלוט בעניינים בבית, וכעת בגן  אינו יכול ועל כן שוקע במועקה, שכדי לשרוד בה הוא חייב להוציא  מחלות חוזרות תכופות – כעת הוא רק מספר לעצמו שהוא שולט ואיננו חייב לשלוט באמת!   בדמיונו הוא עדיין שולט, הוא שתלטן נורא ואיום ממש, אבל את מי זה מעניין,  זה נשאר בתוכו כרישום פנימי, כתכונה שלו, כקובץ בלתי מופעל בשטח, והוא לא עוד  צריך שכל העולם יהיה בשליטתו. כך הוא נמנע מלשקוע בעומס ייתר, ולכן לא נוצר כאב מועקה, הלחץ בנפש פוחת, וכשאין לחץ להוציא  נעלמת לה המחלה,  כי כעת אין בה עוד צורך…

כאביו נמשלו לו, כי הרפה אל עצמו . הוא נ ר פ א.

 

ג. 'הומיאופתיה' משתלבת בסיפור הזה מאד יפה: אם  הכל נברא באמרותיו, יתברך, הרי לכל היצירים כתובים באותה שפת מחשב.  אם נדלל תמיסה בה מהלנו צמח חי  1 ל 100 מעל 10 פעמים כבר לא יהיו בו מולקולות כלל. עם הפחתת החומר יגדל מן הסתם הקוטב השני של המשוואה, זה הרוחני, שם יתרכזו התכונות של הצמח. האנמאן, גוי גאון, גילה לפני מעל 200 שנה שאם ניתן תמיסה כזו לכמה אנשים הם יראו לזמן מה תכנות משותפות. ניסיון  כזה  נקרא פרווינג, והוא  מוכיח שיש לצמח או מינרל שעברו עיבוד כזה  תכונות דומות מאד לצורת ההתנהלות של בני אדם (בכיין, בטלן, שתלטן וכו'). דרך ההכנה של התרופה ההומיאופאתית, הרמדי,  אדם שהוא בעל תכונות כאלו מטבעו ואשר חלה, כעת דרך התרופה ההומיאופאתית  יקבל חיזוק לתכונותיו מתנה מן הטבע, וכך ייהפך להיות   נ ח ו ש  מאד בדרכו זו שלו בבחינת 'חנוך לנער על פי דרכו', ממש כמו שעשה מבט בנחש הנחושת. או אז יחזור למקומו ויירפא, בבחינת 'חנוך לנער  על פי דרכו'.

הומאופתיה היא אם כן הפנמת תכונותיו של חומר הבא מבחוץ,  שיש לו תכונות התנהלות  מאד דומה לצורת ההתנהלות הספציפית  של אותו אדם. התמיסה ההומאופתית מכילה רק את תמצית תכונותיו אלו, ללא מולקולה אחת של החומר. אך מהיותה  אינפורמציה דומה מאד לתכונותיו של החולה, הוא מתחזק מאד בדרך התנהלותו וחוזר פנימה אל מקומו המקורי מלפני המחלה , מרכז פנימיותו, שכולו רוח, סמל, סיפור. כך למשל אדם שחייב לשלוט בכל ארוע, וכשזה נהיה קשה מדי  שקע במועקה ואז מתח מחלה החוצה –  כאשר תבוא חוויה שהוא לא יוכל לשלוט בה  – הוא כעת  י ס פ ר   לעצמו שהוא שולט, כמו בסיפור משל, ואילו במציאות הוא לא יצטרך לשלוט עוד בכל – הוא יעשה פשרה ויהיה שלם עם הגשמת רק חלק מדרכו, כי בתוכו כסיפור הוא הגשים ה כ ל …

' ד ו מ ה   ב ד ו מ ה    י י ר פ א ' – על כן הוא אותו מתן תכונות הצמח מינרל או חי לאדם כדי לחזקו כל כך בתכונותיו עד שירפה פנימה אל עצמו הכי עמוק, וכך יירפא. הוא יהיה מושלם בדרכו אבל ההתבטאות של דרכו  במציאות תהיה סמלית בלבד, כמו בסיפור. ואז זהו רק ספרון קטן שעליו להניח בפינת הנפש ולא מתחם ענק שצריכים כדי לשמור על מפלצת גדולה ומאיימת.

הלחץ פוחת מיד (רק ספרון קטן!), המחלה נעשית  מיותרת והיא נעלמת, כי אין בה עוד צורך… האדם נירפא.

                                                                                       מיכאל פרסיקו, רופא